#176
להתגבר על שליליות
עמדות הן יצירה שלילית, מהיותן מבוססות על יחס שלילי לזולת. יצירה שלילית היא תהליך מתמשך בכל אדם. כי אם היינו חופשיים מבריאה שלילית, אם לא היינו מעורבים באופן שלילי בבריאה, לא היינו בני אנוש; כמו כן, לא היינו חיים במישור התודעה הזה, המבטא מידה מסוימת של התפתחות. האדם הוא, באופן כללי, די חופשי עד לרמה מסויימת ולכן הוא גם יוצר בצורה מועילה. אבל בדרגות שונות, יצירה שלילית עדיין נמשכת בנפש של כולנו. התפקיד שלנו בספירה הזו הוא להיאבק ולהשתחרר עוד ועוד מהשליליות. לא ניתן להעלות על הדעת הבדל גדול יותר מאשר בין בני אדם היודעים שהם יוצרים את גורלם בעצמם, שרוצים להיות שליליים, שלא משנה כמה זה נראה לא רצוי, הם עדיין רוצים לשמור על הגישה הזו של להיות שלילי, לעומת אלו שאינם יודעים עובדה זו.
כל מי שנמצא בנתיב כלשהו שמוביל באמת להגשמת העצמי האוניברסלי חייב להגיע לתובנה הזו לגבי עצמו. אחרת, הדרך שהוא עושה מובילה לאשליה ועוסקת רק בספקולציות תיאורטיות או באידיאליזציה מנוכרת, ולא בחוויה חיה אמיתית.
שלבי אבל בזיהוי השליליות שלנו
ההלפרית Jan Rigsby רואה הקבלה בין שלבים שאנחנו עוברים בזיהוי השליליות שבנו, לבן חמשת שלבי האבל, על פי המודל של אליזבת קובלר- רוס, כפי שהוצג לראשונה בספרה: מוות וגסיסה, משנת 1969. נעשה בו שימוש נרחב כדי לשקף מחזורים שונים של טרנספורמציה רגשית.
הכחשה: זוהי התגובה הראשונה. בשלב זה אנשים מאמינים שהאבחנה שגויה איכשהו, ונאחזים במציאות שגויה שעדיפה
כעס: כאשר מזהים שההכחשה לא יכולה להימשך, הופכים למתוסכלים, במיוחד זה מתבטא בתקשורת עם אנשים קרובים. תגובות מסוימות של אדם שעובר שלב זה יהיו: "למה אני? זה לא הוגן!"; "איך זה יכול לקרות לי?"; '"מי אשם?"; "למה שזה יקרה?"
מיקוח: השלב השלישי כרוך בתקווה שאפשר להימנע מהסיבה של האבל. בדרך כלל, המשא ומתן להארכת חיים נעשה בתמורה לאורח חיים מתוקן. אנשים המתמודדים עם טראומה פחות חמורה יכולים להתמקח או לחפש פשרה.
דיכאון: "אני כל כך עצוב, למה להתעסק בכלל במשהו?"; "אני הולך למות בקרוב, אז מה הטעם?"; "אני מתגעגע לאהובים שלי, למה להמשיך?" בשלב הזה, הפרט מתייאש מההכרה במוות שלו או של יקיריו. במצב זה, האדם עלול להשתתק, לסרב לקבל מבקרים ולבלות חלק ניכר מהזמן באבל ובזעף.
קבלה: אני אהיה בסדר."; "אני לא יכול להילחם בזה, ולכן עדיף שאתכונן לזה". בשלב האחרון הזה, אנשים מאמצים את המוות או עתיד בלתי נמנע, או משהו שקורה לאדם אהוב, או אירוע טרגי אחר. הגוססים יקדימו לעיתים את מי שנשארו בחיים ובדרך כלל הם מאמצים ראייה רגועה, רטרוספקטיבית ומצב יציב של רגשות.
ניתן להבחין בדמיון בין שלבי האבל לבין השלבים שאנחנו עוברים בתהליך ההכרה ולקיחת אחריות של השליליות שבנו
הכחשה: בי יש שליליות?! כולי טוב לב ורצון להיטיב עם כולם!"
כעס: "זה לא קרה בגללי...ילדות קשה, הורים לא אוהבים...למה דווקא אצלי יש שליליות? ממש לא מגיע לי עם כל העבודה שאני עושה."
מיקוח: "או.קי. אני מוכן לעשות משהו בנדון, רק לא להיתקל בשליליות שבי."
דיכאון: "אז בעבור מה כדאי לי לעבוד על סילוק השליליות, אם היא ממילא קיימת בי ואולי בכלל זה משהו שלא ייעלם?"
קבלה: "אני לוקח אחריות שיש בי שליליות. זהו שלב מרגיע, כי אני לא צריך להיאבק בהכרה שזה קיים וגם להיאבק כדי לסלק אותה. ואני מתייחס אל זה בסלחנות ויודע שזה מצב זמני. אצליח לעבור לשלב הבא."
צרו 4 עמודות. בשלב מסוים במהלך כל יום, תרשמו הערות קצרות לגבי מספר אירועים. המדריך מתייחס לכתיבה היומית כאל 'היגיינה רוחנית'.
1. בעמודה הראשונה, לרשום במילים ספורות את האירוע.
2. בעמודה השנייה: אילו תחושות או תגובות רגשיות עלו.
3. בעמודה השלישית: השיפוטים או המסקנות שהגעתם אליהם.
4. בעמודה הרביעית: מה שמתם לב היום שלא שמתם לב בעבר. האם יש דפוסים?
במהלך מדיטציה, תחשבו על חוויות הילדות המוקדמת שלכם. אילו עמדות שליליות הובעו, נתמכו או ניתן היה לבטא במשפחה שלכם? אילו השלכות שליליות ראיתם או חוויתם על סמך החזקה בעמדות שליליות? האם היו גם מצבים בהם תמכתם בעמדות חיובית- אם כן, איך חוויתם את ההבדל?
תרגיל
לרשום אירועים שמפריעים לכם. התמקדות בדקויות עשויה לעזור לנו מלהסיח את דעתנו על ידי הגזמה או דרמטיות יתר של האירוע. שימו לב לתחושות של אי נוחות, שבהן ייתכן ואתם עלול להיות חסרי מידע, בורים, לא מוכנים או לא מודעים. שימו לב לכל גישה שלילית שאתם חווים.
תיאורים עשויים לכלול את המושגים האלו: היכן אתה מושפע, עצלן, מרוחק, אדיש, יש בך זדון, יהיר, מרושע, סמכותי, קמצן, לא נותן אמון, ללא שמחת חיים, סגור, עם גישה שלילית, קר, לא מעשי, לוחמני, פסימי, שאנן מדי, קטנוני, יומרני, מכווץ, סתמי, שולט, מרדני, דבק באיזור הנוחות, דוחה שינוי, לא מוכן להתמודד, מסרב באופן עקרוני, אכזרי, מתמרמר, מוּנָע על ידי אירועים חיצוניים, מרוסן מדי, מרוכז בעצמך, לא מאורגן/ מפוזר, מתנהג בחשאיות, מרוצה מעצמך באופן מוגזם, מרוחק, אנוכי, אגוצנטרי, צר- אופקים, קנאי, פחדן, מחמיץ- פנים, רפוי מדי, דורש אישור חברתי לכל פעולה, לא מגיב, חסר מעצורים, לא בטוח, זועף, מוותר מיד ובקלות, עומד על המשמר, לא סימפטי, מלא שנאה, לא בוטח, עוין, ללא רצון, עם רצון רע, לא בוגר, שחצן, בזבזני.
לחלופין, מה קורה כשאתם מביעים, תומכים או מתבוננים בערכים או בעמדות חיוביות?
התיאורים עשויים לכלול: קבלה, אמון, אחריות, אמפתיה, אומץ, יופי, רוגע, אישיות מלבבת, יושרה, שיקול דעת, יעילות, משפחה, קהילה, הומור, אהבה, עצמאות, אינטליגנציה, נעימות, חמלה.
תהליך של ארבעת השלבים להתגברות על שליליות:
מצאו, קיבעו, הכירו, תבחנו, תתבוננו וקבלו את העמדות השליליות שלכם, הרגשות ההרסניים, השקרים העדינים, הנטייה לשקר. כל אלה הם יצירה שלילית.
תחקרו, עמוק בפנים, את התגובה שלכם, את ההרגשות שלכם ליצירה השלילית הזו, ממה שהיא עשויה להיות מורכבת במקרה הספציפי שלכם, לגבי הכוונה המכוונת שבחרתם בה מראש. הכרה זו חיונית. בלעדיה, אינכם יכולים לצמוח מתוך הסבל, וגם לא תוכלו להגיע לעצמי הרוחני שאתם מייחלים לו. אחת הנקודות הקשות ביותר בנתיב זה היא להגיע לשלב השני: להיות מודע לחלוטין ליצירת השליליות שלכם על ידי גישות הרסניות שבחרתם בהן.
יש לעבוד בקפידה על ההשלכות השליליות והתולדות המדויקות של היצירה השלילית שלכם מבלי לקחת כל פרט, כל אפקט, כל תופעת לוואי כמובן מאליו או ליפות אותם. התפיסה וההבנה המדויקת של השפעותיה המזיקות עליכם ועל אחרים חייבות להיות ברורות מאוד. עליכם לראות שאינכם יכולים להזיק לעצמכם מבלי לפגוע גם באחרים, לא יותר ממה שאתם יכולים להזיק לאחרים מבלי לפגוע גם בכם.
תהליך היצירה בפועל של חומר הנשמה: ככל שתהיה לכם יותר תובנה לגבי המשחק עם החיים, בו אתם מפסידים לחלוטין, כשאתם נאחזים בתפקיד השקרי שמכסה את הגישות הרסניות, כך תהיה לכם יותר מוטיבציה לוותר על כל זה. הרצון שלכם יתחזק. זה יוביל אתכם לשלב הרביעי, שהוא התהליך הממשי של שחזור של חומר הנשמה. על ידי מדיטציה, על ידי תפילה, על ידי ניסוח מחשבות מכוונות של אמת על כל העניין הזה ולהטביע את רישומן בחומר הנפשי ההרסני שלכם, יצירת השינוי מתחילה ונמשכת ככל שאתם מיומנים יותר בכך.
תפילה כמדיטציה
כאשר האדם מגיע לשלב של חתירה פעילה למודעות עצמית, של התמודדות עם עצמו כפי שהוא באמת, ייתכן שבהתחלה עדיין יהיה רגיל לתפילה הישנה של התחננות לעזרה, לבקש מאלוהים לעשות עבורו את מה שנירתע מלעשות בעצמו. עם זאת, למרות ההרגל הזה בתפילה, הוא מתחיל להתמודד עם עצמו. רק לאחר שהגיע לרמות עמוקות יותר של התמודדות עצמית כזו, הוא ימנע בהדרגה מסוג התפילה שהוא רגיל אליה. הוא עלול אפילו לעבור שלב של חוסר תפילה אקטיבית, במובן הרגיל. אבל הוא עושה מדיטציה וזו לרוב התפילה הטובה ביותר! הוא עושה מדיטציה על ידי התבוננות במניעיו האמיתיים, על ידי מתן אפשרות לרגשותיו הממשיים לעלות על פני השטח, על ידי חקירתם באשר לסיבה לקיומם.
בהקשר של תפילה ובקשה מהאל שיעשה הכל עבורינו, מצרפת שיר בנושא:
ואלוהים אמר 'לא' מאת קלאודיה מינדן ולש:
And God Said ‘No’ By Claudia Minden Welsz
'.ביקשתי מאלוהים לקחת את הגאווה שלי, ואלוהים אמר, 'לא
.הוא אמר שאין זה מתפקידו לקחת, אלא בשבילי לוותר על זה
'.ביקשתי מאלוהים שיעשה את הילדה הנכה שלי שלמה, ואלוהים אמר, 'לא
.הוא אמר שהרוח שלה שלמה, וגופה הוא רק זמני
'.ביקשתי מאלוהים שיעניק לי סבלנות, ואלוהים אמר, 'לא
.הוא אמר שסבלנות היא תוצר לוואי של מצוקה; היא לא מוענקת, מרוויחים אותה
'.ביקשתי מאלוהים שייתן לי אושר, ואלוהים אמר, 'לא
.הוא אמר שהוא נותן בְּרָכוֹת; האושר תלוי בי.
'.ביקשתי מאלוהים שיחסוך ממני כאב, ואלוהים אמר, 'לא
.הוא אמר 'הסבל מפריד/ מרחיק אותך מדאגות גשמיות ומקרב אותך אליי
'.ביקשתי מאלוהים שיגרום לרוחי לגדול, ואלוהים אמר, 'לא
.הוא אמר שעלי לגדול בעצמי, אבל הוא יגזום אותי כדי לעשות אותי פּוֹרָה
,ביקשתי מאלוהים שיעזור לי לאהוב אחרים, כמו שהוא אוהב אותי
'.ואלוהים אמר 'אה, סוף סוף הבנת את הרעיון
1. זה הכרחי עבורי להיות נאהב ומאושר על ידי כמעט כל אדם שאיתו יש לי קשר הדוק.
2. אני חייב להיות מוכשר והולם בכל המובנים או שאני חסר ערך.
3. אנשים מסוימים הם רעים או רשעים ויש להאשים אותם ולהעניש אותם. האדם אינו מצליח להכיר בכך שהרע הוא בעיני המתבונן, ושהעונש לשמו בלבד אינו רציונלי.
4. אם הדברים אינם כפי שאני אוהב אותם, זו קטסטרופה נוראית.
5. אומללות נגרמת מאירועים חיצוניים שכמעט ואין לי שליטה עליהם.
6. יש דברים שהם מסוכנים מאד ומסכנים חיים, אז אני חייב להמשיך לחשוב עליהם רוב הזמן.
7. קל יותר להימנע מקשיים ומאחריות מאשר להתמודד איתם.
8. אני לא מסוגל לעשות דברים בעצמי; אני חייב למצוא מישהו חזק יותר שאוכל לסמוך עליו.
9. מה שקרה לי בעבר קובע מה אני עושה וחושב עכשיו, ובגלל שאירוע כלשהו היה טראומטי בעבר הוא יהיה טראומטי עכשיו.
10. אני צריך להיות מאוד מוטרד בגלל בעיות של אנשים אחרים.
11. תמיד יש פתרון נכון ומדויק לבעיות אנושיות, ואם זה לא נמצא, אני חייב להיות מאוד מוטרד.
אלברט אליס
מטפל פסיכודינאמי- יצר את הטיפול ההתנהגותי הריגשי- רציונלי. הנחת היסוד שלו היא שלבני אדם יש גם נטיות ולמידה רציונליות מולדות וגם לא-רציונליות. האנשים בונים במידה רבה באופן מודע ולא מודע קשיים רגשיים כמו האשמה עצמית, רחמים עצמיים, כעס, פגיעה, האשמה, בושה, רגשות דיכאוניים וחרדה, והתנהגויות ונטיות התנהגות כמו דחיינות, כפייתיות יתר, הימנעות, התמכרות; כל זאת באמצעות החשיבה, הרגש וההתנהגות התבוסתניים והלא רציונליים שלהם.
להלן 11 אמונות לא רציונליות שאלברט אליס זיהה- ופרסם בשנת 1962-אמונות שנמצאות לעתים קרובות בתרבות המערבית.
מה חוסם אותנו:
על עקרונות רוחניים אותם רצוי לשלב בראייה שלנו, מהסופרת המחברת בין החיים לרוחניות,
Carol Orsborn.
1. כדי להצליח באופן מלא בכל מה שתבקש, תחילה עליך להיות לגמרי בחיים.
2. כשאתה מרוקן את עצמך מהאשליות של מי ומה שאתה חושב שאתה, יש לך פחות להפסיד ממה שחששת.
3. יש לך את הבחירה בין להיות קורבן של נסיבות או להתעצם, אם תבחר לעבור דרך הנסיבות.
4. כשאתה מונע על ידי החיים ומחובר אליהם, הסיכויים להצלחה הם לצידך.
5. העצמי שלך, מי שאתה, מספיק דיו.
6. כדי להגיע לגדולה, עליך להיות מוכן לוותר על שאפתנות.
8. תהיה בחמלה למיגבלות שלך ותמשיך בחיים שלך.