קונפליקטים
Conflicts
ערכתי סקר קטן בין אנשים (בעבודה, בני משפחה) שלא מצויים בנתיב וביקשתי מהם להסביר לי מהו קונפליקט.
כולם התייחסו לסכסוך שנוצר בין שני אנשים או בין קבוצות או עמים.
כששאלתי אם יש להם קונפליקטים, הם ענו בחיוב, אבל מיהרו לתקן אותי שהמילה הנכונה היא : התלבטות. כשיש לפחות שתי אפשרויות והם לא יודעים במה לבחור.
המשכתי לבקש מהם לחשוב האם ייתכן שיש להם קונפליקט פנימי שלפחות לצד אחד שלו – אם לא לשני הצדדים של הקונפליקט- הם לא מודעים. מי שהסכימו להישאר עוד קצת (ולא פטרו אותי ב "את והמינוחים הפסיכולוגים שלך"), אמרו: "אם זה לא מודע, זה לא מפריע לי. אני יכול להמשיך לחיות בלי לדעת."
אם כך, נקודת השוני המהותית בין המושג הרווח בו משתמשים לתיאור סכסוכים חיצוניים לבין הפירוש בשפת הנתיב היא אכן על המקום בו מתנהל הקונפליקט. מכיוון שאנחנו כבר יודעים שמה שרוחש בלא מודע- השפעותיו חזקות ומזיקות, הרי שנוכחותו של קונפליקט בחיים שלנו הוא משמעותי מאד!
תפיסות מוטעות ומסקנות שגויות וכתוצאה מכך, סטיות מהדרך- כל אלו יוצרים את הדימויים שלנו שהם גורמים לקונפליקטים הפנימיים.
המדריך אומר שקונפליקטים בין עמים או קבוצות שונות הוא תעתיק מדויק של קונפליקטים פנימיים.
הרצאה 181: דברי המדריך על המשמעות של המאבק האנושי
"עולם פנימי זה, על כל גישותיו ההרסניות, ההיגיון הפרימיטיבי שלו, הכיוונים של הרצון העצמי המביס את עצמו, חייבים להיות מודעים כמו העמדות החיוביות כיווני הרצון שלכם. ככל שזה עשוי להיות פרדוקסלי: ככל שזה קורה יותר, כך אתם נהיים בטוחים ומאוחדים יותר. ככל שהפיצול מגיע אל פני השטח, כך הוא כואב פחות ומוליד פחות קונפליקטים. מספר החוויות הלא רצויות המגיעות אליכם הולך ופוחת. בשלב זה, אתם רואים בבירור שההתנסויות האישיות, הלא רצויות נובעות לחלוטין מהקונפליקט הנסתר הזה בין שתי עמדות בלתי מתפשרות, צד אחד אשר מוסתר מכם, ושיש לו כוח גדול יותר לעצב את חומר החיים היצירתי. כאשר לתודעה שלך אין שום הזדמנות להתמודד עם הקונפליקט הפנימי בין שני ההפכים החתרנים האחד כנגד השני, אתם נמשכים באופן נחרץ למתן ביטוי בלתי רצוי במופגן.
השאלה הבאה שעולה היא, מדוע אינכם מרשים לעצמכם לדעת את הזרמים הסותרים של הקונפליקט שנותרו מתחת לתודעתכם הגלויה? אם תרשו לעצמכם להיות מודעים אליהם, תוכלו באמת ליצור עבורכם חוויות חיים יפות. מה אם כך מונע מכם לרצות באמת ובתמים חוויות חיוביות, הגשמה, הנאה?
כלאחר יד תגידו, במיוחד אם אתם חדשים בנתיב, שזה מגוחך. תהיו משוכנעים ששום דבר בתוככם לא חוסם חוויות חיוביות - ולכן גורמים מחוץ לעצמכם חייבים להיות אחראים.
אלה מכם שכבר חקרו את עצמם עמוק במקצת, נהיו מודעים -בהתחלה רק בחטף – שאכן זה אתם שדוחים את ההגשמות שאתם באופן נואש כמהים אליהן נואש ארוכה וחושבים שאתם באמת רוצים בהן."
הרצאה 67:
"הגאולה יכולה בסופו של דבר להימצא רק בהתפתחות עצמית. אם יותר ויותר אנשים ימשיכו בנתיב כזה, תהיה לכך השפעה עצומה על המין האנושי בכללותו, כפי שאינכם יכולים לדמיין. אם מנהיגי העולם היו בנתיב כזה, הייתם בוודאי חיים בעולם אחר לגמרי, למרות שזה לא היה מבטיח לכם עולם ללא קונפליקטים. עדיין היו לכם קונפליקטים; אתם לא מתגברים על העיוורון שלכם כל כך מהר. אבל לקונפליקטים היה סיכוי רב יותר להיפתר באופן שלו ובונה, לשני הצדדים."
הרצאה 68:
"השלב השני של ההרצאות שלי עסק במכשולים בנפש האדם עקב תפיסות מוטעות מודעות או לא מודעות, מסקנות שגויות, סטיות - בקיצור, הדימויים אשר גורמים לקונפליקט ולאומללות. התמקדנו בריפוי החלק החולה של נפש האדם. ריפוי כזה מתרחש כאשר האישיות לומדת להתמודד עם טעויות, פגמים ואנוכיות – אשר מדוכאות ברובן. רק כאשר הם מגיעים אל פני השטח ואתם מבינים שהם מבוססים על הנחות שגויות, יכולים המושגים של האמת להישתל בהדרגה בנפש. לכן העבודה שלנו עד עכשיו עסקה בעיקר בהתמודדות עם ההיבטים השליליים המודחקים של האישיות האנושית.
קונפליקטים:
קדימון לסרט 'לעולם אל תתן לי ללכת'
בגרסה דיסטופית של העולם שלנו, שלוש הדמויות המרכזיות של הסרט מגלות שהן שיבוטים ושהמטרה היחידה שלהם היא להפוך לתורמי איברים. כשיוחלט, יום אחד יקצרו את האיברים החיוניים מגופם שישמשו לתרומה ולהצלה של אחרים ובכך יסיימו את חייהם ואת המטרה שלשמה שיבטו אותם.
הקונפליקט הוא מטלטל מאד:
מאז התגלית הרפואית של שימוש בשיבוטים ותרומת איברים, ריפאו לחלוטין את מחלת הסרטן ותוחלת החיים של אנשים התארכה מאד. עם תרומה כזו גדולה להתפתחות הרפואה, האם ניתן להטיל ספק במטרה העלה של עצם השיבוט? אבל הצד השני של הדילמה נמצאת כשמגלים שלשיבוטים יש לא רק רגשות, זכרונות וחיים מלאים כמו לאנשים רגילים, כי אם יש להם גם נשמה. ואם הנשמה היא מה שעושה אותנו אנושיים , האם אפשר לקחת מהם את החיים בעבור מיגור מחלות והצלת מליוני אנשים? האם מותר לנו לקבל החלטות שמבוססות על אומדן כמותי?
קונפליקטים:
קדימון לסרט 'המקור'
קונפליקט בין העצמי הגבוה ודבקות בחוקים קוסמיים לבין סיכון המשפחה שלך
ויגאנד- מדען העובד בחברת טבק- מפוטר כאשר הוא מסרב להסתיר מידע שמוכיח את ההשפעות המזיקות של סיגריות. כתנאי לסיום עבודתו וכדי שיוכל לשמור על ביטוח הבריאות לילדו המאד חולה, הוא חותם על הסכם סודיות.
מפיק החדשות ברגמן מציף מולו קונפליקט ראשון: "היית מדען בענף הבריאות, שבו המחקר והחשיבה היצירתית הם ערכי יסוד, למה עברת לתעשיית הטבק?" על זה ענה ויגנד: "כי שילמו לי הרבה כסף. מה רע בזה? אני אומר לך מה רע. כי המשכתי לחשוב על עצמי כעל מדען." ברגמן משכנע אותו לספר את הסיפור שלו בתכנית הטלוויזיה "60 דקות" אך השידור מעוכב בגלל תביעה פוטנציאלית של חברת הטבק.
לקראת הסוף, ברגמן מתאר עוד דילמה כאשר הוא אומר לויגאנד: "אתה בקונפליקט. יש לך מידע פנימי שהאמריקאים חייבים לדעת למען בריאותם. מצד אחד, אתה מרגיש צורך לחשוף את זה, אבל מצד שני, אם תעשה זאת, תפר את ההסכם ותסכן את חיי הבן החולה שלך. היחיד שיכול להחליט זה אתה. כי אם תשב בשקט ולא תאמר דבר, רק אתה תדע מה לא גילית."
ויגאנד נתבע בגלל הפרת הסכם הסודיות, אשתו התגרשה ממנו, וחברת הסיגריות החלה להרוס את המוניטין שלו כמדען. מכיוון שלא הצליח לקבל עבודה, הוא הפך למורה למדעי התיכון, החל להרצות ולנהל את עמותת "ללא עשן". באחד הראיונות אמר: "היו לי כמה סוגיות מצפון מוסריות שאיתן הייתי צריך להתמודד. כשהבנתי שאני רוצה להוציא את האמת החוצה, החלטתי להיות נאמן לסדר גבוה יותר של אחריות אתית ומשם לפעול."
אם היה מכיר את שפת הנתיב, היה אומר:
"בחרתי לדבוק באמת האוניברסלית המתואמת עם החוקים הרוחניים."
איפה פוגש אתכם סיפור חייו וההחלטות שקיבל?
האם נתקלתם בקונפליקט מסוג דומה שבו היה סיכון אמיתי של מישהו שהייתם אחראים לו אל מול הרצון להיות באמת?
קונפליקטים:
קדימון לסרט 'Circle'
תקציר:
קבוצה גדולה של אנשים מוצאת עצמה בחדר אטום מבלי להבין למה ואיך הביאו אותם לשם. עד מהרה הם מגלים שבכל 2 דקות מישהו צריך למות והאחרון שיוותר- יצא לחופשי.
החדר הוא מיקרוקוסמוס של השונות האנושית, על גווניה, שבחוץ.
יש כאלו שמתנדבים למות, יש כאלו שרוצים להחליט על פי שיוך קבוצתי : למשל, להרוג קודם את כל הזקנים.
חומר למחשבה:
איך כל אחד מאיתנו היה נוהג?
מהן המחשבות שעולות? האם עולה בנו בושה המגיעה מדימוי העצמי האידאלי על כך שהיינו עושים את הכל כדי להיות השורד היחיד?
האם מתעורר בנו חוסר אונים , יאוש, זעם או אולי השלמה וקבלת המצב?
מה קורה לנו בחיים האמיתיים כשאנחנו במצב של חוסר אונים ויאוש כי השליטה על חיינו נלקחה מאיתנו?
האם חווינו חוויה של יאוש כי הכל נשמט מידינו? איך הגבנו?
האם בכל הכאוס המצמרר הזה, גם כן יש קווים אדומים שלא נחצה אותם?
אחת מהדמויות היא אישה בהריון, אשר מוכנה להרוג את התינוק שברחמה, כדי להציל את עצמה.
כיתבו את מה שעלה, ללא שיפוטיות, בחמלה לפגוש חלקים אפלים מאד בתוכינו.