דואליות ואחדות
יש שני מישורים בהם אנחנו יכולים לקלוט, להבין ולחיות את החיים ואת העצמי: המישור הדואלי או המישור של האחדות. אלו הן שתי האפשרויות הבסיסיות של המודעות האנושית.
רוב רובה של האנושות חיה במישור הדואלי, בו אנחנו חוֹוִים ותופסים הכל דרך הפכים:
או/או, נכון/שגוי, רע/טוב, חיים/ מוות. למעשה, כל מה שאנחנו עושים, חושבים, מרגישים , פוגשים, עובר דרך הפריזמה הדואלית.
עיקרון הדואליות מאחד בתוכו את כל ההפכים הנמצאים בדואליות. כשנלמד להתעלות מעל הדואליות, נלמד גם להתעלות מעבר לכאב שנגרם לנו בגלל הראייה הדואלית. החיים במישור הדואלי גורמים למאבק תמידי כי הפכים יוצרים קונפליקטים. אלו מצידם, יוצרים מתח פנימי וגם מתח עם העולם החיצוני.
Unity and Duality
קשה לנו לתפוס, כי אנחנו לא מודעים לכך, אבל העצמי האמיתי שלנו כבר במצב של אחדות. יש בנו כמיהה ותחושה של חוויות שונות מאלו הקיימות בחיים שלנו. וכתוצאה מהתחושות האלו, אנחנו מייחלים לשחרור ולאושר עילאי. כמיהה זו מקבלת פירוש שגוי על ידי האישיות שלנו. סיבה אחת לכך היא כי אלו הן ערגה וכִּסּוּפִים לא מודעים לאושר ולמימוש עצמי; השתוקקות בלתי מודעת לאיחוד של ההפכים כך שלא יהיו קונפליקטים, פחד ומתח. הכמיהה מגיעה כתחושה פנימית מאד לא ברורה של הנשמה.
אולם, בלתי אפשרי להשיג את האיחוד בעולם הדואלי, כי בחיים שלנו הכל חצוי ונחלק לשני הפכים, ואז אנחנו מתייאשים והפיצול הולך ומעמיק.
כל דוגמה שניקח מהחיים תביא אותנו לאותו מקום של היווצרות קונפליקט כלשהו, כאשר לעיתים קרובות השורש הוא לא הקונפליקט עצמו אלא הנושא הלא פתור בתוכינו של חיים או מוות. כשאנחנו בקונפליקט עם מישהו, אנחנו "חייבים" להיות צודקים. מכיוון שטעות נתפסת כמוות (כמובן, על פי התפיסה השגוייה שאנו אוחזים בה) ולמות פירושו להימחק על ידי האחר! מכאן שגם התחושות וההרגשות הנילוות לקונפליקט הן עוצמתיות מאד. אנחנו נמצאים במאבק תמידי בעד משהו שנראה בעינינו הכרחי וכנגד הצד השני הניראה כאִיּוּם.
בעולם הדואלי, הזהות שלנו קשורה עם האחר ולא עם העצמי האמיתי. זה קורה כי אנחנו חווים את עצמינו באמצעות האגו החיצוני ולכן נהייה תלויים באחר. את העולם הדואלי למדנו והפנמנו מינקות בבית, מהסביבה ובמסגרות הלימודים השונות. אף פעם לא ידענו משהו אחר, לכן אנחנו אוחזים ואחוזים במישור הדואלי בחוזקה.
גם כשאנחנו מגלים שאפשר להיות באחדות, מתעורר בנו פחד מהתנסות במצב לא מוכר וחדש. זה יוצר מעגל זדוני: אנחנו פוחדים כי על התפיסה המוטעית שלנו המשמעות של ויתור על הדואליות היא ויתור על האגו והעצמיות/ האינדיבידואליות. ככל שאנחנו פוחדים יותר, כך אנחנו נאחזים יותר בעולם הדואלי. ככל שניצמד יותר, נייצר יותר קונפליקטים וככל שאלו יתרבו, יגדל הייאוש ויצטמצמו החירות והאפשרות להגשים את עצמינו ולהגיע לאושר הנשגב.
במישור האחדות של המודעות, אין הפכים. יש רק חיים, טוב, נכון. אולם אין זה הסוג של הטוב שמכיל רק צד אחד של ההפכים הדואליים. כי אם, ההתעלות במישור זה מביאה מהות שונה של המושגים האלו; הם קיימים ללא קונפליקטים. לכן, החיים במישור של האחדות ,שהם חיים של מציאות מלאה, מביאים לנו חרות ללא גבולות, אושר עילאי והגשמה של הפוטנציאל.
זוהי חוויה של היותינו בגן עדן, אך לא במובן שהדתות בחרו לתת למושג זה. זהו גן עדן של מצב תודעתי שיכול להתממש בכל נקודת זמן, בין אם אנחנו בגוף של בשר ודם, ישות שונה או רוח. כשמגיעים למצב הזה, העולם הופך להיות מקום חי כשהעצמי הוא עצמאי בהחלטותיו ושולט לא באופן מתוח או עויין אלא באופן שהחיים יכולים לזרום
הרצאה 81:
"מתחת לכל הקונפליקטים שגיליתם באמצעות העבודה בנתיב הזה קיים קונפליקט גדול יותר הקשור תמיד לעולם הדואליות שלכם. מאחורי הדימויים והתפיסות השגויות שלכם, תמצאו תמיד קונפליקט. בדרך זו או אחרת, אתם מוצאים את עצמכם קרועים בין כמה חלופות. על ידי הסרת כל המניעים הניכפים, בליבה עצמה אתם מחוייבים למצוא את הניגודים הבסיסיים.
אבל שלב זה של דואליות שבה אתם נקרעים בין הניגודים הוא עדיין לא הליבה. מאחוריו נמצאת נקודת ההתחלה של עולם הדואליות, כשם שהעולם של הדואליות הוא המקום שבו הדימויים שלכם נוצרים. למרבה הפלא, מקור בסיסי זה הופך בשלב הבא לצד אחד משני הניגודים. במילים אחרות, המקור- שהוא ליבה מאוחדת - בשלב הבא של התודעה מתפצל לשני ניגודים. הליבה הבסיסית הזאת היא הכמיהה שלכם לאושר מלא, אור, אהבה, שלום."
הרצאה 81:
"היבטים רבים של חיים מתורבתים עומדים בדרכו של אושר עילאי שיכול היה להיות ברמה מסויימת אפילו על פני האדמה. הם תוצאה ישירה של הדואליות הפנימית, אשר בתורה באה מאי היכולת למות. חיים מתורבתים כופים עליכם באופן מתמיד את החלופות של הנאה וחוסר הנאה.
הבה נבחן, למשל, עבודה שאינה תמיד על פי היכולות היצירתיות והנטיות שלכם, ולכן לא בהתאם לטעם שלכם או להנאתכם. יתר על כן, התנאים של העבודה, עם כל "מה שצריך" הנובעים מגורמים פוליטיים, כלכליים וסוציולוגיים, אשר שוב הם תוצאה של דואליות פנימית, מצריך מאבק לחיים. זה מעודד שאפתנות, מניעים/ תמריצים וכפייתיות."
הרצאה 118:
"ראשית, חשוב להבין מבחינה אינטלקטואלית שהוריכם מייצגים את הפיצול האישי שלכם, כל הורה מייצג צד אחד של הפיצול. זהו טבעו של הקשר הקרמטי, הסיבה והצורך לבחור. הייתם צריכים להגיב להם כמו שהגבתם, לא רק כי הם היו מה שהם, אלא בסופו של דבר בגלל הדואליות שלכם .... הדפוסים החוזרים של עצמכם אינם נגרמים על ידי דרכיהם הפגומות של הוריכם, אלא הם ביטוי של הדואליות שלכם, אשר קבוצה מסוימת זו של הורים יכולה היתה לייצג בצורה הטובה ביותר, ולכן מוציאה את זה מתוככם.
חשוב מאוד להבין איך השורה הלא שבורה של הפיצול המקורי שבו נולדתם, ממשיכה מההורים שלכם אל האחרון (בשושלת המשפחתית), תמיד משחזרת (את הפיצול)."
הרצאה 123:
"כדי לפתור את הדואליות השגויה הזאת, במיוחד את הקונפליקט בין ויתור על העצמי לבין בעלות מלאה על העצמי, אני רוצה להציג את מה שאולי יישמע כמו פרדוקס: האם אתם מוצאים את עצמכם בנתיב כה מפרך של מימוש עצמי ובלבד כדי להיות מסוגלים לוותר על איחוד עם המין השני ולוותר על מוות? האמת היא שאתם לא יכולים לוותר באופן מוצלח על מה לא מצאתם, כי אתם לא יכולים לשחרר באופן חופשי את מה שמעולם לא היה לכם. רק כאשר אתם יכולים לוותר בחופשיות על העצמיות שלכם, תשיגו יותר עצמיות."
הרצאה 135:
"רק באמצעות תפיסה מוטעית מתרחשים דואליות או קונפליקט.הדואליות או העיוות של העיקרון המאחד של ניידות ברגיעה נובעת מהתפיסה המוטעית הבאה: מצד אחד, רגיעה נתפסת כאי-תנועה או קיפאון. מצד שני ניידות נתפסת כמאמץ מתוח. חשוב במיוחד להבין כי תפיסות מוטעות אלו הן הגורם למצב הקשה של האנושות."
הרצאה 135:
"כאשר אתם מטילים ספק במציאות גדולה יותר ואינכם מסתכנים בכך [אינכם מסתכנים בלחיות על פיה], אתם נשארים בעולם של דואליות. כפי שאתם יודעים, העולם הדואליסטי הזה מאופיין בקונפליקט הבא: "אם אני לא אנוכי, אני חייב לסבול. אני לא רוצה לסבול. אבל אם אני אנוכי, אהיה דחוי, יבוזו לי, לא נאהב, אשאר לבד. וגם זה סבל ". במאבק הזה אתם הולכים הלוך וחזור, מחפשים פתרון. ככל שאתם מאמינים ב"אמת" הבלתי נמנעת של שתי החלופות הללו, כך אתם מחוייבים לחוות את החיים על פיהן. אתם לא מעזים להיות לא אנוכיים; אתם לא יכולים לגמרי לרצות להיות לא אנוכיים כי זה אומר לוותר על מה שאתם מאמינים שזה הגשמה אישית ואושר. אתם גם לא יכולים להתחייב באופן מלא לחיים של אנוכיות - בין השאר בשל הקיום הנצחי של האני האמיתי שלכם, בין השאר משום שאתם חוששים מהדעה של העולם. זו הטרגדיה של המאבק חסר ההיגיון זה. אתם לא יכולים לחלץ את עצמכם מהסבכים של המאבק כל עוד אתם מזדהים עם ומפקידים את עצמכם בידי הערכים, הכללים והמושגים של אגו ההיגיון."
[זהו האגו שמנחה אותנו לקבל החלטות ממקום לא בריא נפשית, במקום מהשכל הישר- או: בשפת הנתיב- מהעצמי הנמוך, במקום מהעצמי הגבוה].