העריץ הפנימי
הוא רודה בנו, מצליף, מסרס, כובל אותנו בשלשלאות, מכבה זיקים של תקווה ואור...
הוא משתלט על המחשבות ועקב כך, משפיע גם על הפעולות / או הפחד לעשות והשיתוק הנלווה.
נדמה שאף אחד מבחוץ לא יכול להתחרות בשליליות שלו, כי יש לו יתרון בולט: הוא מכיר אותנו מגיל קטן, הוא שמע, זכר את מה שחווינו, ראה את מה שאנחנו מפנימים ואז... הפך לבן לוויה שלנו.
אני חושבת שזהו אחד ממחוללי ההרס העצמי הגדולים ביותר שאימצנו. כי הקול שלו נשמע כל כך הגיוני ומשכנע . מכיוון שהקול "נופל" על קרקע ריגשית בשלה לאמירותיו, אין סיכוי שלא נשמע בקולו. העריץ הפנימי נולד כדי לעמוד בסטנדרטים האכזריים, אותו רף בלתי אפשרי, שמציב לנו הדימוי העצמי האידאלי.
The Inner Tyrant
הרצאה 83:
הבה נבחן עתה כמה מן ההשפעות הכלליות של קיומו של העצמי האידיאלי וכמה מההשלכות. מאחר שהסטנדרטים והתכתיבים של העצמי האידיאלי בלתי אפשרי להוציא אותם לפועל, ולמרות שאת, לעולם אינכם מוותרים על הניסיון לקיים אותם, אתם מטפחים בתוככם עריץ פנימי של הפקודה הגרועה ביותר. אתם לא מבינים את חוסר האפשרות להיות מושלם כמו הדרישות של הדימוי העצמי האידיאלי שלכם, ולא לוותר אף פעם על הצלפה בעצמכם, הטלת עונש חמור על עצמכם, ולהרגיש שאתם כישלון מוחלט בכל פעם שזה מוכח שלא יכולתם לעמוד בדרישות של הדימוי העצמי האידאלי.
תחושה של חוסר ערך מושפל ונתעב עולה בכם בכל פעם שאתם מאכזבים ולא עומדים בציפיות של הדרישות העצומות האלו, ותחושה זו משקיעה ומציפה אתכם באומללות. אומללות זו עשויה להיות לפעמים מודעת אבל רוב הזמן היא לא. גם אם היא כן מודעת, אתם לא קולטים את כל המשמעות, את חוסר האפשרות של מה שאתם מצפים מעצמכם. כאשר אתם מנסים להסתיר את התגובות שלכם "לכישלון" שלכם, אתם משתמשים באמצעים מיוחדים כדי להימנע מלראות את זה. אחד המכשירים הנפוצים ביותר הוא להשליך את האשמה ל"כישלון" לתוך העולם החיצון, על אחרים, על החיים."
הרצאה 83:
"העצמי האידיאלי נקרא להתקיים על מנת להשיג ביטחון עצמי, ומכאן לבסוף אושר, הנאה עילאית. ככל שהנוכחות שלו חזקה יותר, כך הביטחון העצמי האמיתי נמוג יותר. מכיוון שאתם לא יכולים לממש את הסטנדרטים שלו, אתם חושבים אפילו פחות על עצמכם ממה שעשיתם בתחילה. ברור אפוא כי ביטחון עצמי אמיתי יכול להיווסד רק כאשר אתם מסירים את מבנה העל שהוא העריץ חסר הרחמים הזה, הדימוי העצמי האידיאלי שלכם."
הרצאה 84:
הכאב שתמיד היה בתוככם אבל היה חבוי, שמפניו הגנתם על עצמכם על ידי פריקתו על אחרים, על החיים ועל הגורל, יהפוך לחוויה מודעת שאתם בהחלט צריכים. במבט ראשון, זה יופיע כמו הידרדרות וחזרה לסורכם. אתם תאמינו שאתם אפילו גרועים יותר מאשר לפני שהתחלתם עם העבודה הזאת. אבל אין זה כך. זוהי ההתקדמות הממשית שלכם שאיפשרה לכל הרגשות החבויים עד עתה להיות מודעים, כדי שתוכלו להשתמש בהם באמת לאנליזה. אחרת לא הייתם יכולים להמיס את מבנה העל של הרודן שלכם, את הדימוי העצמי האידיאלי שלכם עם כל הפגיעה המיותרת שהוא עושה לכם.”
הרצאה 240:
"למה אתם חשדנים כל כך שכמעט לא עולה בדעתכם להיות פתוחים לאפשרות שהחוקים, הגבולות, המבנה, הכללים - תנו להם איזה שם שאתם רוצים - באים מתוך אמת ואהבה, מאשר מתוך עוינות ורצון להדוף אתכם? מלבד חוויות הילדות שלכם, או הפרשנות שלכם אותם, הסיבה האמיתית היא שאתם לא בוטחים בעריץ של העצמי הנמוך שלכם שרוצה לשלוט באנוכיות ובאכזריות. בהסתרת נטייה זו, אתם משליכים אותם החוצה, כך שאתם מניחים שכל הכללים והחוקים, כל ההגבלות והגבולות נובעים מחוסר אהבה. כאשר אתם מזהים אהבה עם פינוק, ותסכול עם שנאה, אז אתם מבולבלים באופן תמידי, מעוותים את המציאות, עיוורים לפאר של הבריאה."
”החופש נובע מהכרה אינטליגנטית של המבנה ומהבחירה לקבל אותו. בחירה זו נעשית לא מתוך פחד וחולשה, תלות וכניעה, וגם לא מרד של העריץ הפנימי, המתעלם מההיגיון ומהחוכמה. זה נעשה עם הרצון לראות את האמת ואת המשמעות ולקבל באהבה - על רקע זה - את המבנה הצר של ההווה, גם אם זה נראה בתחילה כמגביל את הרצונות האישיים."
הרצאה 242:
" כאשר ניתן לכם החופש לנהל את חייכם בצורה אחראית, כמה קל להשתמש לרעה בחופש הזה, אלא אם אתם מתעמתים עם המניעים האמיתיים והנסתרים שלכם ללא הרף ובאופן מצפוני. כמה בגרות נדרשת כדי להימנע מהפיתויים לנצל את החירות! כמה משמעת עצמית נחוצה לא לעשות זאת! כאשר אתם נכנעים בעקביות לפיתוי, אתם מציירים גדרות מתוחים יותר סביב החירות הרגשית שלכם ואתם מתקינים מערכת פנימית של עריצות שבה אתם כבר לא מרגישים חופשיים. אתם יכולים לזמן מה למצוא נסיבות חיצוניות להאשים עקב ההגבלה העצמית הזו, אבל כשזה כבר לא אפשרי, אתם לעתים קרובות ממשיכים להיאבק בקדחתנות/ במוטרפות, מבלי להבין למה אתם מרגישים כל כך מכווצים בתוך עצמכם. אתם לא מבינים את העריץ הפנימי שכוננתם על ידי שימוש לרעה באופן תמידי בחופש שלכם ליצור, לבחור, לכוון את חייכם, את המחשבות שלכם, את הרגשות שלכם, את הרצונות שלכם."
העריץ המופעל כלפי חוץ
הרצאה 245:
"לפני שאנחנו פונים לשאלות שלכם, רק עוד מילה אחת, יקירי. זה טבעי כאשר אתם עובדים בנתיב הזה, שרבים מהרגשות המוסתרים שלכם יעלו אל פני השטח. זיכרו שככל שהרגשות הנסתרים שלכם יהיו מודעים יותר, כך גדל הסיכוי שתתחשבו בעמיתים בני האנוש. כל עוד אתם תחת העריצות של הלא מודע שלכם, לעתים קרובות אתם לא יכולים שלא לפעול בדרכים שאינן נעימות לאחרים. ייתכן ואפילו אינכם מודעים לכך באופן מלא. יכולתם, כמובן, לראות את זה לו באמת רציתם, גם ללא תהליך זה של ניתוח עצמי, אבל אתם לעתים קרובות מתכווצים מהבחנות כאלו כי הן עלולות להוביל אתכם לזיהוי הממשי שהנפש רוצה להימנע ממנו. כאשר החלטתם להיות בנתיב הזה, אתם מחויבים לחשוב במקצת על ההשפעה שיש לכם על אחרים. להכיר את עצמכם, לנתח את הרגשות שלכם, אבל לא לפרוק אותם על אחרים."
הרצאה 100:
על ידי הפיכת עצמכם חלשים בכוונה, אתם מפעילים את העריצות החזקה ביותר על אחרים. אין עריצות גרועה יותר ממה שמפעיל אדם חלש על פני הסביבה החזקה יותר, או על הסביבה כולה. זה כאילו האדם הזה אומר כל הזמן: "אני כל כך חלש, אתם צריכים לעזור לי, אני חסר אונים, אתם אחראי עלי, הטעויות שאני מבצע אינן נחשבות כי אני לא יודע משהו טוב יותר. אני לא יכול אחרת. אתם חייבים תמיד לפנק אותי ולוותר לי על כל דבר. אי אפשר לצפות ממני לקחת על עצמי את מלוא האחריות על מעשי או על היעדרם, על המחשבות והרגשות שלי או על היעדרם."
הרצאה 213:
"כפי שאתם יודעים, כל העמדות יוצרות מערכות אנרגיה. ההידוק של ההחזקה יוצר מערכת אנרגיה סגורה. ניתן להבחין בזה בקלות על פני השטח החיצוני. בכל מקום שבו עריצות ושליטה קיימות, משום שרצונם של כמה אנשים המונעים בכוח, כופים את עצמם על אחרים – נובעים מתוך (פחד) ויוצרים פחד נוסף - הניצוץ היצירתי נלכד. מערכת סגורה תמיד יוצרת התנגדות, אם כי באופן זמני אנשים מסוימים נכנעים כלפי חוץ לכוח שבחוץ מתוך הפחדים והחולשות שלהם. אבל חייב לבוא זמן כאשר אחרוני האנשים המפוחדים יקומו ויזרקו את האזיקים. "
על העריץ הפנימי:
זהו סרטון על העריץ הפנימי שגורם לנו נזק הרסני יותר ממה שהסובבים אותנו גורמים לנו.
בדיוק כפי שמתואר בסרטון, הוא השלשלאות שלנו שמונעות מאיתנו לחיות חיים מלאים יותר.
מה שיכול להביא לשינוי זה תהליך הכרה, קבלה והבאה למודעות מלאה את נוכחותו של העריץ, מבלי להתעלם או להתכחש. להבין שהעריץ מופעל על ידי הדימוי העצמי האידיאלי ולהתחיל למוסס את התפיסות השגויות.
