המסיכה והעצמי האידיאלי

עצמי המסכה

והעצמי האידיאלי

Self Mask and the Ideal Self Image

התרבות שלנו מעודדת אותנו ללבוש מסכות. כששואלים אותנו מה שלומינו , אנחנו אמורים להגיד "בסדר גמור!" אבל כמה מאיתנו באמת מרגישים בסדר כל הזמן? רבים מאתנו גדלו במשפחות שבהן היתה בושה להציג את המחשבות והרגשות הכנים שלנו. מישהו מההורים הטמיע בנו את המסר שאסור לנו להיות פחות ממושלמים ואולי חלקנו אפילו נענש כשעשינו טעויות. באופן טבעי, בהיותינו ילדים, ניסינו להתאים את עצמינו לציפיות של אותו הורה, כדי שנהיה מוגנים ובטוחים. זו הדרך שבה למדנו להתמודד בילדות וכך אימצנו את מסכת המושלמות, שחיה עדיין בחיינו כבוגרים, כי אנחנו מאמינים שרק כך האחרים יוכלו להיענות לצרכים שלנו.

עצמי המסכה הוא חלק של עצמינו שאנחנו יוצרים כדי להסתיר הן את העצמי הנמוך והן את העצמי הגבוה. הראשון, כי אנחנו יודעים שלא יקבלו אותנו אם בפשטות שכזו כולם יכולים לראות את האנוכיות והשנאה הקיימים בנו.

השני, כי אנחנו מתביישים בסתר ביופי הפנימי ובכוחות הרוחניים שלנו. עצמי המסיכה הוא העצמי שאנחנו נוהגים להראות לאחרים, להכחיש הן את הגרוע ביותר והן את המיטב שבנו, כי כך אנחנו יוצרים בסופו של דבר פסאודו – אמת, בטוחה, שגרתית, אך לא ממומשת (מכיוון שאיננה העצמי האמיתי שבנו).

המסכה היא נסיון להתעלות מעל הפגמים שלנו, כמו גם מעל לכאב, נסיון להכחיש את הקטנוניות ואת החיים הכביכול כל כך אפרורים שלנו. העמדת הפנים של המסכה מונעת מאיתנו להתחבר ולהינות מהמציאות של רגע אחר רגע.

לרבים מאיתנו אין מושג מהו העצמי האמיתי שלנו ובמקום זאת, למדנו להזדהות עם עצמי המסכה. זו גרסה אידיאלית שבנינו שאנחנו רוצים להאמין שאכן היא זה אנחנו וגם רוצים שהעולם יראה אותה. המסכה שלנו מורכבת מהדימוי שאנחנו רוצים להקרין, התפקידים שאנחנו משחקים והאמונות לגבי מה ומי אנחנו "צריכים" להיות. לעיתים אנחנו כלל לא מודעים שאנחנו עוטים מסכה, כי אנחנו מאמינים שהמסכה היא העצמי האמיתי שלנו. מאחורי המסכה אנחנו מסתירים את הכאב, הטראומה מהילדות, חוסר הביטחון, המאבק האנושי שיש לכל אחד מאיתנו בעצמי הנמוך (וקרל יונג כינה כעצמי הצל).

עצמי המסכה והעצמי הנמוך מחפשים כל דרך להגן על העצמי הגבוה מלחוש כאב או שייגרם לו נזק ולא מסוגלים להיות נוכחים ברגע. התגובות שלהם באים מההסטוריה. המסיכה מזדהה עם דימוי העצמי האידיאלי.

דימוי העצמי האידאלי אמור למנוע מאיתנו אומללות, אבל באופן מעשי מוביל אותנו הישר לאומללות כי הביטחון העצמי- לכאורה- שנוצר הוא מלאכותי. בנוסף, דימוי זה יוצר את הרודן הפנימי כי אנחנו מייסרים את עצמינו לנצח על שכשלנו לחיות על פי הדרישות המצופות מאיתנו לפרפקציוניזם, ובכך אנחנו יוצרים מעגל זדוני של אומללות.

כניעות, תוקפנות ונסיגה הם עיוותים של שלוש תכונות אלוהיות: אהבה, כוח ושלווה. ייתכן ואחד משלושת הפתרונות המדומים האלו נוטה לשלוט בדימוי העצמי האידאלי, אם כי אצל אנשים רבים כל השלושה פועלים במשולב.

ייתכן ונציג כניעה מופרזת בחיפוש שלנו לקבל אהבה, מבלי שנהיה נאמנים לעצמי האמיתי ולצרכים האמיתיים שלנו. או, בחיפוש אחר כוח ועוצמה, אנחנו עשויים לטפח עצמאות מופרזת בכך שנסרב לכל אהבה, חברות ועזרה. או שאנחנו עלולים לטעות ולחשוב שנסיגה, התנשאות, התרחקות וחוסר היקשרות הם שלווה אמיתית.

כשהנסיבות מבטיחות שהמסכה לא צריכה להישמר יותר, אנחנו מרגישים שחרור עצום כשאנחנו משחררים את העצמי האידאלי וחוזרים למרכז האמיתי בתוכינו. אם נסכים לבחור בצמיחה רוחנית על פני מושלמות, נחזור לחיות את המציאות כפי שהיא, ברגע הזה. צמיחה רוחנית היא תנועה כלפי העצמי הלא מוגן, העצמי שלא מסווה את הפגמים האנושיים שלנו, שהם חלק בלתי נפרד מהמהות הרוחנית שלנו. כשנרחיב את שביעות הרצון ממה שיש במציאות שלנו, נספק לעצמינו בסיס מוצק של הערכה עצמית אמיתית, בלתי תלייה באחר.

כדי לצמוח, עלינו להביא למודעות את הלא מודע. להסכים לראות ולקבל את האמונות המוטעות, את הרגשות המודחקים, להיות בחמלה ובקבלה עצמית ולהסכים לחקור באומץ את מה שיש בנו.

כפי שאומר המדריך:

"פירוק העצמי האידאלי הוא הדרך היחידה האפשרית למצוא את האני האמיתי שלכם, למצוא שלווה וכבוד עצמי ולחיות חיים מלאים. דפוסים תומכים ומועילים לא יכולים להיות בסיס מוצק לפני שאתם חווים ועוברים את הכאב והתסכול המקורי וכל מה שברחתם ממנו. כי עם כל זה צריך להתמודד, להרגיש, להתנסות, להבין ולהטמיע. עוד לפני שאתם מתחילים למוסס את כל מה שהוא לא בריא ולא מציאותי, הופכים את הלא בוגר לבוגר ומתעלים את הכוחות הבריאים שהיו מודחקים לערוצים שיעבדו באופן מועיל עבורכם."

:1 תרגול

1. מהו התחום בחיים שלכם שכבר גיליתם שאתם עוטים בו מסיכה? האם יש יותר מתחום אחד? האם זה קשור לאנשים מסויימים? לסיטואציות מסויימות? לאחד או יותר מהמעגלים שלכם (משפחה, עמיתים בעבודה, חברים, שותפים לתחביב)?

2. מכיוון שזה נמצא במודעות, כיתבו את המסכה ואת הרגשות הכנים שלכם, אלו מול אלו.

3. למה אתם בוחרים להציג את המסכה ולא את העצמי האמיתי שלכם? אם יש יותר מתחום אחד, ויש הבדל ביניהם : התיחסו לכל מקרה בנפרד.

4. האם אתם יכולים לקבל שייתכן ויש לכם מסכה שאתם לא מודעים לה? אם הנטייה שלכם היא להגיד "לא" [או לא מוכנים לקבל או: אין בי כבר מסיכות- זה היינו הך], האם אתם מוכנים להתחיל ולחקור מה המניע המסתתר מאחורי הסירוב?

5. האם אתם יכולים לזהות אצל אחרים כשהם נמצאים במסכה כלשהי? איך מרגישה לכם האינטראקציה איתם? מהי מעוררת אצלכם? כיתבו את המחשבות והרגשות.

6. תבחרו מישהו קרוב אליכם וספרו לו פרט על עצמכם שלא שיתפתם אותו עדיין. משהו שאתם מתביישים בו, פחדים בעבר מהתוצאה אם יתגלה וכו'. [שימו לב, לבחור מישהו אמפטי, שבאמת מתעניין בכם]. איך זה הרגיש לכם? מה היו המחשבות / הרגשות שעלו בכם לפני שסיפרתם?

7. אם עדיין אתם לא מצליחים לעשות את התרגול הקודם, כיתבו מה עולה בכם. נסו לתרגל כתיבה ללא שיפוטיות כלפי עצמכם.