איך נוצרת תאווה? מצורך לא ממומש שנותר בלתי מזוהה בצורתו הראשונית והמקורית. תאווה היא לעתים קרובות כל כך בלתי מובנת. מייחסים אותה למיניות, אבל זה לא בהכרח כך. אם כך, מה הכוונה בתאווה? הכוונה היא לכל סוג של רצון המלווה בתשוקה, בין אם זה קשור או לא למיניות, אשר מסופקת ברוח של אגוצנטריות או בידוד. זוהי הגישה הילדותית של 'אני רוצה שיהיה לי, אני רוצה לקבל', ללא רוח אמיתית של הדדיות. הדדיות אמיתית אינה אפשרית ללא יכולת לוותר, ולעמוד בכך שלא תמיד נקבל את מה שאנחנו רוצים בדרכנו אנו. הבשלות להתמודד עם תסכול ולוותר על הרצון האישי היא תנאי מוקדם להדדיות אמיתית. כאשר הצורך לקבל הוא כוח חמדני שהוא אנוכי במהותו, אז אפשר לדבר על תאווה.

​

קל ללכת שולל, כי ככל שהצורך האנוכי חזק יותר, כך האדם עלול להקריב, להיכנע ולהיות קדוש מעונה. כל זה הוא מניפולציה לא מודעת כדי להשיג את מה שהוא רוצה בדרכו. כיוון שנטייה זו היא עדינה ומוסתרת, ולעתים קרובות אין לה כל קשר לתאווה מינית, ייתכן ולא ברור שזוהי תאווה. היכן שיש זרם מאלץ וצורך להנהיג, יש תאווה.לכולכם יש את זה, וזה אפילו חזק יותר כאשר זה עדיין לא נחווה במודע. כאשר הצורך הוא לא מודע, מתרחשת התקה ודולקים אחר צורך החלופי בתאווה. ייתכן ואתם מרמים את עצמכם, כי מה שאתם רוצים באופן מאומץ כל כך עשוי כשלעצמו להיות משהו בונה. עם זאת, אתם הילד המתאווה, המשתוקק, הנכסף, הנזקק, שרוצה להיות מרכז היקום. הצורך הזועם, שאתם מודעים אליו או לא, מנותק מהסיבות שהביאו את חוסר ההגשמה המקורי. בבורות שלכם, הצורך - או תאווה - מתנפחים לממדים בלתי נסבלים ואתם הופכים מתוסכלים יותר, כי אתם לא רואים את הפתרון , שהוא שינוי של הכיוון הפנימי.