פגיעות
VOLUNERABILITY
To love at all is to be vulnerable.
Love anything and your heart
Will certainly be wrung and possibly broken.
If you want to make sure of keeping it intact,
You must give your heart to no one,
Not even an animal.
Wrap it carefully round with hobbies and little luxuries;
Avoid all entanglements;
Lock it up safe in the casket or coffin of your selfishness.
But in that casket – safe, dark, motionless, airless –
It will change. It will not be broken;
It will become unbreakable, impenetrable, irredeemable.
C.S.Lewis
לֶאֱהֹב זֶה בַּכְּלָל לִהְיוֹת פָּגִיעַ.
תֹּאהַב דְּבַר מָה וְהַלֵּב שֶׁלָּךְ
יִסָּחֵט לְלֹא סָפֵק וְאוּלַי יִשָּׁבֵר
אִם אַתָּה רוֹצֶה לְוַדֵּא שֶׁיִּשָּׁמֵר
שָׁלֵם וּלְלֹא פָּגַע,
תִּתְחַיֵּב שֶׁלֹּא לָתֵת אֶת לִבְּךָ לְאַף אֶחָד,
אֲפִלּוּ לֹא לַחַיָּה.
עטוף אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת עִם תַּחְבִּיבִים מִסָּבִיב וּמוֹתָרוֹת קְטַנִּים;
תִּמָּנַע מִכָּל התסבוכות;
תִּנְעַל אוֹתוֹ בְּבִטְחָה בַּאֲרוֹן הַמֵּתִים שֶׁל הָאָנוֹכִיּוּת שֶׁלְּךָ.
אֲבָל בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַקְּבוּרָה הַזֶּה - בָּטוּחַ, חָשׁוּךְ, חָסֵר תְּנוּעָה, חָסֵר אֲוִיר-
הוּא יִשְׁתַּנֶּה. הוּא לֹא יִשָּׁבֵר;
הוּא יַהֲפֹךְ לְבִלְתִּי שָׁבִיר, לְבִלְתִּי חָדִיר, לחֲסַר תַּקָּנָה.
[תרגום חופשי שלי]
המדריך אומר שפגיעות היא למעשה המרכז החי בתוכינו. לכן, אם אנחנו מגנים על עצמינו ולא חווים את הפגיעות, אנחנו ממיתים חלק מהחיים שלנו או שחווים כאוס, בלבול וסבל.
אווה פיירקוס משתמשת במושג: פגיעות עירומה. פגיעות שהיא נקייה, אינה מכוסה במאום. במילותיה, הפגיעות העירומה (כמו גם השלת המסכות) היא הדרך היחידה המובילה לחיים מלאים ושלווים.
ובהרחבה:
הרצאה 139:
"אתם מעלימים עין ומתעלמים מהעובדה שהפגיעות היא החומר החומרי הממשי, שאיתה אתם שולטים על החיים שלכם בצורה דינמית ופורה ביותר.
כי הנקודה הזו, הפגיעות, היא המרכז החי שממנו נגזרים כל האנרגיה והחוכמה. היא החלק בתוככם שמאפשר לחוות וליהנות באופן מלא, החלק שיש בו הנאה ונותן הנאה. האנרגיה רבת העוצמה הנובעת מן המרכז החי יכולה להיות מנוצלת באופן הקונסטרוקטיבי והמשמעותי ביותר, בהבנה שהמרכז החי חייב להפוך להיבט מודע, להתמזג עם האגו. אם שילוב זה נמנע עקב אי הבנה ובורות, האנרגיה תהפוך הרסנית. התוצאה של הכוח המהופך חייבת להיות תוהו ובוהו, נפרדות, התפוררות, בלבול, סבל; כמו גם חלוקה פנימית וחוסר תחושה שמביאים את החיים להיראות קשים, מכוערים, מרוחקים וחסר טעם."
הרצאה 86:
"אם האינסטינקט המעוות של הולדה והפיתרון המדומה שלו- החיפוש אחר אהבה- הוא השולט, פְּגִיעוּת וחוסר אונים גוברים עד שהנפש היא בעצם בסכנת הכחדה.
הסכנה לא באה במובן שהנפש מאמינה, אלא בתחושה שונה מאוד: מהמשך הכחשה עצמית והתנכרות מהאני האמיתי. זה מביא לעכבה ומניעת התפתחות של כוחות יצירתיים, אשר בתורם גורמים לחרדה ולתסכול, בין שאר הרגשות."
"החיפוש אחר כוח המכוון לאהבה ולעונג, מגיע מהאמונה הלא-מודעת שלהיות כל-יכול, חזק וחסר פגיעות יביאו לכם אהבה ומסירות. גישה זו מרמזת כי לא רק שתבטיחו את הביטחון וחוסר הפגיעות שלכם, אלא שהחזות הממשית הזו תביא לכם, בו זמנית, כל כך הרבה הערצה שהשאיפה שלכם לאהבה תתממש. אתם אף פעם לא רואים שחוסר פגיעות הופכת את האהבה לבלתי אפשרית. ככל שאתם מנסים לשכנע אחרים שיש לכם חוזק בלתי פגיע, כך הם יהיו יותר מפוחדים מכם, והפחדה מעולם לא עוררה אהבה. גם העליונות על אחרים לא מעוררת אהבה, כי אנשים אחרים מתרעמים על כך שמחייבים אותם להרגיש נחותים ובוודאי שלא יגיבו באהבה כלפי אלה שעשו להם הפחתת ערך וזלזלו בהם, ללא קשר לעד כמה הזלזול נעשה במרומז."
מתוך שאלות ותשובות, 197:
שאלה:
אני מרגיש כאילו שאני מתאחד עם עצמי האמיתי, אבל לאחרונה הבנתי שיש בי לא כלפי ההלפר שלי. נראה שלהפוך לעצמי האמיתי פירושו להיות הפגיעויות שלי, להיות כל הכאבים והרגשות שלי. אני מרגיש פגיע כפי שזה, ואם אני נהיה יותר פגיע, זה נראה מוזר מאוד.
תשובה: כן. אתה רואה, מלכתחילה, תן לי להגיד לך שיש הבדל עצום בין הפגיעות שאתה מתגונן מפניה לבין הפגיעות שאתה מקבל - כי כל האמיתות הרוחניות האלה תמיד נראות מלאות בסתירה. כאשר אתה מסתיר ומסווה את השנאה שלך, אתה הרבה פחות אוהב מאשר כאשר אתה מודה שאתה שונא. כי כאשר אתה מסתיר שנאה, אתה משליך בֶּאֱמֶת באופן אוטומטי על אחרים. כאשר אתה מודה שיש שנאה, אתה בָּאֱמֶת ואתה נקי, למרות שהשנאה עדיין בך. אז אתה כבר הרבה יותר קרוב לאהוב.
באותה מידה, אם אתה מודה שאתה לא ישר, אתה כל כך הרבה יותר בָּאֱמֶת מאשר כשאתה טוען שאתה ישר בזמן שאתה לא. וכך גם לגבי פגיעות: כאשר אתה מגן על הפגיעות שלך, אתה יוצר משטח שברירי שנראה כהגנה בטוחה אבל זה לא בֶּאֱמֶת כך, כפי שאתה יודע היטב. כי כל חייך הגנת על עצמך מפני הפגיעות והיית פגיע יותר מכפי שיכולת אי פעם להיות אם היית מודה בפגיעות שלך.
ההבדל טמון בדרך הבאה. כשאתה מגן על עצמך מפני פגיעות, מה אתה אומר, למעשה, מתוך העצמי הפנימי ביותר שלך? אתה בֶּאֱמֶת אומר "אסור לי להיפגע. אסור לכעוס עלי. אסור לי להתאכזב. אסור לי להיות מתוסכל". ובאמירות אלו, אתה באמת יוצר מצב פגיע באופן מלאכותי שאינו אמיתי, שאינו אותנטי, שאין לו שום קשר לאמת.
כי בָּאֱמֶת עצמה, אם אתה יוצר את המושג הזה שלהיפגע או להיות מאוכזב הוא הרסני - ואם אתה מאמין בזה - אז זה ייראה כך. אבל זה לא הרסני. אתה כבר פועל לפי עקרונות רוחניים בסיסיים חשובים של אומץ, של כנות, של מציאות, של ענווה, אם אתה מקבל את העובדה שאפשר להיפגע ויודע שזה לא יהרוס אותך. נהפוך הוא, בתוך גרעין הכאב הזה טמון מקור ההנאה שלך; בתוך גרעין הפחד טמון הפוטנציאל שלך לאהבה; בתוך גרעין החולשה טמון הפוטנציאל האמיתי שלך לעוצמה.
אם אתה יודע את זה, אם אתה נכנס לתוך החולשה הזו, לתוך הכאב הזה, לתוך הפחד הזה, אתה נכנס אליו ברוח שונה לחלוטין שלעולם לא יכולה לשבור אותך או להפחית ממך; מאשר כשאתה סובל מכאב, מחולשה, מתסכול, ומפחד נגד הרצון שלך כי סגרת את עצמך לכל זה. אז יש הבדל עצום, ידידי, בין לתת לעצמך להיות פגיע בדרך זו ולהיעשות פגיע כי לא יכולת לעזור לשמור על המיגננה וההגנה הכוזבת שהיו לך בעבר.
מתוך שאלות ותשובות, 197:
שאלה:
מה אם כן הוא המפתח המסויים שמוליך אל הפגיעות הלא מלאכותית יותר מאשר לפגיעות המלאכותית?
תשובה: מלכתחילה, על ידי הקשבה מאוד עדינה אל עצמך, לכוון אל עצמך ולמצוא עד כמה אתה אומר, "לא, אני לא רוצה להיפגע. אני אפגע בעולם אם הוא יכאיב לי, על ידי הפיכת הפגיעה גרועה יותר." אם אתה מתוודה בכנות ומביע את הקול הלא רציונלי הזה שבך, את ההתכווננות השלילית הזו, אז אתה כבר בעמדה חזקה – זו עמדת האמת. אם כך, זה תלוי בך לשנות את הגישה הזאת.
המפתח הוא להודות בכך. המפתח הוא לומר, "הנה חלק אחד בי שאומר שאני אכריח את החיים לא לעשות לי שום דבר שאני לא רוצה על ידי הגזמה עד שאני באמת ניכנס לסחרור כדי להוכיח שהחיים מתייחסים אלי בצורה לא נכונה."
אם אתה יכול להתחבר לזה ולהתוודות שזה כך, יש לך את המפתח שלך.
מתוך דבריה של אווה פיירקוס:
"הנתיב דורש מהאדם את מה שרוב האנשים מוכנים לתת הכי פחות: אמת של העצמי, חשיפת מה שקיים עכשיו, הסרת המסכות והעמדת הפנים, והחוויה של הפגיעות העירומה. זוהי משימה מאתגרת מאד, ובכל זאת זוהי הדרך האמיתית היחידה שמובילה לשלווה ולשלמות אמיתיים. ברגע שמוותרים על ההשקעה בהעמדת הפנים וההסתתרות, זו כבר לא משימה קשה מאד, אלא תהליך אורגני וטבעי.
"לעתים קרובות שני אנשים שיש להם קונפליקט כלשהו יתעמתו זה עם זה כדי לגלות מה באמת קורה, והתהליך יתחיל לעתים קרובות בהאשמה הדדית, ואז נמשיך בלחשוף בתוכינו איך אנחנו באמת רוצים לדכא ולהכניע, או לפגוע באדם האחר.
אנו יוצרים קשר עם הכאב שאנו גורמים ועם הכאב שיש לנו בתוכנו; אנחנו מתוודים על את ההרס שלנו ורואים מאיפה הוא בא: מהעצמי הנמוך המפוחד והשלילי.
כשאנחנו משחררים את הרגשות השליליים האלה, כמעט באורח פלא מתרחש שינוי ואנחנו יוצרים קשר עם הרכות שלנו, הפגיעות שלנו. כשאנחנו מקבלים בתוך עצמנו, ובתוך האחר, את שלילי, כך אנו גם חווים - כאשר אנחנו חושפים את החלק הפגיע, הרך שכיסינו - שאף אחד לא הולך לפגוע בנו. וגם אם אנחנו נפגעים, כמו שלפעמים זה בלתי נמנע, אנחנו יכולים לקבל את הכאב. להתגונן מפני הכאב זה למעשה הכאב האמיתי. לתת לכאב להיכנס זו תחושה נפלאה. היא רכה ומרגיעה ומחדשת."
נסו להתמקד בחוויות שהיו לכם בילדות:
:תרגול
-
איך הגבתם כשפגעו בכם?
-
מה היו מנגנוני ההגנה שבניתם?
-
מה קורה לכם עכשיו כשאתם חווים פגיעות? תכתבו בפירוט מהן המחשבות, ההרגשות, הביטויים בגוף.
-
האם אתם יכולים לזהות את הקשר בין הפחד להיחשף ולהיות פגיע לבין המתת חלק מהחיים היצירתיים שלכם?
-
מה אתם לא מגשימים?
-
או שיצרתם שכבה של הגנות כדי לא להיות בפגיעות עירומה וזה הגורם לבלבול ולסבל בתחומים מסויימים בחיים שלכם? באלו תחומים? תנו קול לפגיעות שלכם.
-
ממה היא חוששת? מהו הדבר שהיא הכי מפחדת "למות לתוכו" אם היא תיחשף?
-
האם אתם יכולים לראות היכן אתם עדיין בדימוי העצמי האידאלי , במסכה, לבין היכן שאתם מתמסרים להיות בפגיעות?
-
עם מי אתם מרגישים בטוחים כדי לחשוף את הפגיעות? האם יש מכנה משותף לאותם אנשים/ מעגלים?
-
עם מי עדיין לא?
על פגיעות:
ההרצאה הזו ממחישה בצורה חיה ואישית כל כך מהי פגיעות.