לשחרר
Let Go
למה קשה לנו כל כך לשחרר? מהן התפיסות והאמונות השגויות שחוסמות ומעכבות אותנו? רובינו גדלנו בסביבה בה השיחרור נחווה כוויתור מתוך כניעה ובמילים אחרות: תבוסה. לימדו אותנו לא לוותר, לא להרפות את האחיזה, להילחם עד הסוף, אחרת אנחנו לא עומדים בציפיות של האחרים מאיתנו.
אבל לקבל את המציאות, ללכת עם מה שיש- זו אינה תבוסה. ההפך הוא הנכון: זה לאשרר את האחריות האישית. מדובר בבחירה מודעת, באופן פעיל, לרדת מהקרוסלה שבהיותינו עליה, אנחנו מאלצים את הדרך שלנו, את צורת החיים.
לשחרר זו בחירה פעילה, הבאה מתוך העצמי האמיתי, בעוד שהיאחזות באה מתוך דימוי העצמי האידיאלי.
רצוי להיות בשימת לב ובחקירה מה קורה לנו כשאנחנו לא משחררים. אנחנו משקיעים מאמצים מרובים כדי להשיג בדיוק את מה שאנחנו רוצים.
רק כשאנחנו מרפים, מפסיקים למשוך או לדחוף, או להתרחק, אנחנו יכולים להרגיש את המשמעות המדוייקת של לשחרר.
האם אתם יכולים לתאר לעצמכם איך יכולים להיות החיים אם נניח בצד את החרבות וכלי הנשק האחרים (כדימוי, כמובן) ? תדמיינו שאתם מחליטים לומר 'כן' לחיים מלאים, אמיתיים, בהם אתם מגשימים את מלוא היותכם.
אתם מתחילים לחיות בנועם, עם תשוקה, בקבלה של המציאות, בנוכחות מלאה, ברַכּוּת, בשלווה.
הרצאה 254: על התמסרות שהיא פן אחר של שחרור
"התמסרות פירושה שחרור של האגו, של רעיונות שטיפחנו, מטרות, רצונות ודעות – הכל למען האמת. כי אלוהים הוא האמת. עליכם גם להתמסר גם לרגשות שלכם. אם לא תעשו זאת, תמיד תרוששו את עצמכם ותימנעו את הכניסה של הרגשות הטבעיים שלכם. אתם תהפכו לרובוט.
אתם צריכים להתמסר לאלה שאתם אוהבים. משמעות הדבר היא לתת אמון, לתת להם את היתרון של הסָפֵק, להיות מוכן לוותר, כל עוד זה משרת את הסיבה של האמת.”
הרצאה 37: על לשחרר מכל הלב בעבור אלוהים וקבלה ממנו, לעיתים, את מה ששיחררנו בצורה חדשה וטובה יותר.
מה היא מחוייבות מלאה מכל הלב עבור אלוהים? זה תמיד כרוך בשיחרור /בוויתור על משהו. זה יכול להיות להרפות מדעה מסויימת, מרצון, אולי מדרך חיים.
אבל במציאות אתם לא מוותרים על כלום; על פי התפיסה שלכם, לשחרר פירושו "ויתור מתוך ייאוש", וזה ניראה לכם כמו כניעה...
רק לאחר שהוכחתם את הנכונות שלכם ונקטתם צעד הזה, תמצאו שאתם בעצם מקבלים הרבה יותר ממה שאתם מוותרים/ משחררים : אתם מוצאים שלא וויתרתם על שום דבר! הפרדוקס הזה מוסווה בענן של חוסר ידיעה, אשר נעלם באופן אוטומטי כאשר אדם הוכיח את הנכונות שלו להקריב משהו חשוב לאלוהים.
אנשים רבים פירשו בטעות את ההחלטה של אלוהים ככוונה של לוותר על העולם ולפרוש למנזר. באמצעות סגפנות זו לעתים לא מוותרים על דבר, בעוד שאחרים נישארים בעולם המציאות ובאמת מוותרים ומתמסרים עם חייהם. ההצהרה הזו שהם הצהירו עבור אלוהים, הרצון שלו וההגשמה באים לידי ביטוי במעשה, במילה, בכוונה...
לעתים קרובות אלוהים נותן בחזרה מה ששיחררתם או ויתרתם עליו. אם הוכחתם שאינכם מחוברים או בצמידות למשהו הזה יותר ממה שאתם מחוברים לאלוהים. הוא (אלוהים) ידאג לכך שתקבלו את זה שוב, בצורה חדשה וטובה יותר!
מה שאתה צריכים לוותר ולשחרר הוא לא בהכרח רע, שגוי או מרושע. מספיק שאתם נאחזים חזק כל כך ולא מסוגלים לשחרר בעבור אלוהים. זוהי הנקודה.”
הציטוט מהרצאה זו מתחבר גם לכתוב בספר משלי פרק ג':
בְּטַח אֶל-יְהוָה, בְּכָל-לִבֶּךָ; וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן
בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ; וְהוּא, יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ
הרצאה 60: על האשליה ששיחרור העולם האוטופי בו אנו ורוצים לחיות משמעה בחירה בעולם קודר ובאומללות.
"עכשיו אתם יכולים לראות שלוותר (לא לשחרר) על עולם האוטופיה נראה לכם כמו התהום. ויתור כזה נראה לכם כסכנה הגדולה ביותר ואתם פועלים נגד זה בכל כוח השרירים הרוחניים שלכם. אתה מתרחקים מהתהום, מאבדים כוח רב לשווא. לוותר על האוטופיה נראה כאומללות נוראית. העולם נעשה קודר, עגום וחסר תקווה ללא שום סיכוי לאושר, כי הרעיון שלכם של אושר בחלק אחד של המיינד הלא מודע שלכם פירושו שלמות מוחלטת בכל.
אבל כל זה לא נכון. לוותר על אוטופיה לא הופך את העולם לעגום. אתם לא צריכים להתייאש בגלל שיחרור של רצון ועליכם להעז לצאת להרפתקאה לתוך מה שנראה לכם, לעתים קרובות, מפחיד. הדרך היחידה שבה אתם יכולים לגלות את האשליה של הפחד הזה, של התהום הזו עם איכות רוח הרפאים שלה, היא – בראש וראשונה- לדמיין, להרגיש, ולחוות את קיומה בתוככם בייצוגים ובתגובות שונים של חיי היומיום שלכם, ואז לקפוץ לתוכה (לאשלייה). אחרת זה לא יכול להתמוסס."
מתוך הרצאה 69: על הקשר בין היאחזות ברצון העצמי לבין מחלות
שאלה:
האם יש קשר בין מחלה לבין הדרגה שבה אתה משחרר את הרצון העצמי שלך?
תשובה: כמובן, יש קשר בין בריאות משופרת לשיחרור של המתח הפנימי שיוצר הרצון העצמי. כל סטייה יוצרת מתח פנימי, בין אם זה רצון עצמי או כל מסקנה או נטייה שגויות. אבל לפעמים הסטיות והמתחים מושרשים כל כך עמוק עד שאי אפשר להעלות אותם במלואם למודעות, לפחות לא לגמרי בגלגול הזה. ייתכן והם חקוקים עמוק מדי ואולי נדרשת עבודה רציפה לאחר גלגול החיים הנוכחי. מה שיכול להתגשם, נשאר כנכס שלך.
עדיף להתקדם, שלב אחר שלב, מאשר לוותר בייאוש, באמרך: "אני לא יכול לעשות את כל זה בגלגול החיים הזה".
גם אין זה נכון לומר, "יש לי זמן מאוחר יותר, אז אני לא צריך להיות טרוד עם זה עכשיו." ככל שהנטייה המזיקה עמוקה יותר, כך קשה יותר (לעבוד על כך).
זה גם מתקבל על הדעת שאצל מי שמשחרר את המתח הפנימי עד למקסימום, הביטוי החיצוני כבר התקדם רחוק מכדי להקל על כל המחלה. במקרה כזה, המחלה יכולה להישאר, אבל הסבל -הגופני והנפשי- יקטן ביחס להתקדמות הפנימית שנעשתה.
הרצאה 83: על האקלים הפנימי של היאחזות והנזק שהוא גורם לחיבור של שמחה ומרץ בחיים
"כרגע אתם אפילו לא מודעים ללחץ של העצמי האידיאלי שלכם, של הבושה, ההשפלה, חשיפת הפחד שלכם ולפעמים הרגשה של המתח, המאמץ והכפייה. אם יש לכם הצצה אקראית, לפעמים, של רגשות כאלה, אתם עדיין לא מחברים אותם עם הדרישות הפנטסטיות של העצמי האידיאלי שלכם. רק לאחר שתראו באופן מלא את הציפיות הפנטסטיות האלה ואת הציוויים הלעיתים סותרים שלהם, תוכלו לשחרר ולוותר עליהם (על הציפיות).
החירות הפנימית הראשונית שתרוויחו בדרך זו תאפשר לכם להתמודד עם החיים ולעמוד על רגליכם בחיים. כבר לא תצטרכו להיאחז באופן מטורף בעצמי האידיאלי.
עצם הפעילות הפנימית של היאחזות בצורה כה קדחתנית מחוללת "אקלים" הולך ומתפשט של היאחזות והיצמדות באופן כללי. ההיאחזות לפעמים חיה בחוץ בעמדות חיצוניות, אבל לרוב זו עמדה פנימית.
ככל שתמשיכו בשלב החדש של העבודה שלכם, תרגישו ותחושו את המתח הפנימי ההדוק ותכירו, בהדרגה, בנזק הבסיסי שהוא גורם. זה לא מאפשר לשחרר הרבה מהגישות ומהעמדות שלכם.
זה עושה את זה קשה מכדי לעבור כל שינוי שיאפשר לחיים להביא שמחה ורוח של מרץ. אתם שומרים את עצמכם מוכלים בתוך עצמכם ובכך אתם הולכים נגד החיים באחד מההיבטים הבסיסיים ביותר של החיים.”
הרצאה 91: על הקשר בין דפוסים הרסניים, הגנות, היאחזות ואי שיחרור
"הצעד הדרוש לפני שניתן לוותר/ לשחרר דפוס הרסני, זה להבין את ההגנה הפנימית והצורך בה. התוצאה תהיה קבלה בוגרת של התוצאות של ההגנה ההרסנית הזו עד שהנפש מוכנה לפעול בלעדי ההגנה. זו הכנה מיקדמית הכרחית.
בלי זה, בגרות היא בלתי אפשרית. לא ניתן לקצר את השלב הזה. ברגע שאתם באמת מוכנים לשחרר את הדפוס, כבר לא תצרכו להבטיח לעצמכם/ להתחייב כלפי עצמכם. כבר לא תרצו לעשות את זה, או להרגיש את זה, או לפעול על פי זה. אתם באופן די טבעי תגדלו מתוך זה."
הרצאה 94: על שיחרור והעצמי האמיתי
"ידידי היקרים, בכל פעם שאתם לכודים בחוסר אונים במצב שבו כל החלופות האפשריות אינן מספקות, אתם במצב כזה קשה, כי העצמי האמיתי שלכם לא יכול להתבטא ולהדריך אתכם. הדרך היחידה לשחרר את העצמי האמיתי שלכם באופן מספק היא למצוא את הנקודה הספציפית שלכם של ויתור שחייבת להיות מוסתרת איפשהו, בדיוק היכן שאתם עסוקים עם הבעייה שלכם.
כאשר אתם מוצאים את הנקודה של הויתור, שתי חלופות תתפתחנה בהדרגה:
אחת תהיה לדגול בעקרון נוקשה, כללי או אישי; החלופה האחרת תהיה לעקוב אחר העצמי האמיתי שלכם.
הדרך החדשה הזו עשויה להיות לא מושלמת כרגע, אבל היא סיכון שאתם מוכנים להתחייב אליו, עם כל מה שנדרש.
שוב, את הנקודה הזו של ויתור לא ניתן למצוא על ידי אף תהליך אינטלקטואלי, אלא רק בעקיפין, באמצעות חיפוש עצמי, ובסיוע נוסף. פתאום יגיע לשדה הראייה שלכם הרגע של ויתור, בבירור ובתוקף, או אולי בעדינות רבה. ויתור לא חייב להיות חיצוני או ויתור על משהו חומרי, אלא לשחרר / להרפות מגישה אחיזה רגשית. היו מודעים לכך ששלווה, עוצמה וביטחון עצמי הנובעים מעצמיות ניתן להשיג רק באמצעות מציאת הנקודה של הויתור."
הרצאה 96: על החשיבות העליונה בשיחרור ממצב של מרידה שמקורה באימה פנימית גדולה מאד
אני אומר לך את זה באמת: גם אם אתם לא צריכים לעבוד על עצמכם בכלל, אלא השיג לא יותר מאשר לשחרר את המוטרפות ואת המרד שלכם, זה יביא אתכם רחוק יותר מכל מציאת אשמה והאשמה עצמית מבלי שאתם משחררים ומרפים מהמצב הממשי שהופכים את האשמה העצמית להכרחית עבורכם. האימה בתוככם, שאינכם יכולים לוותר עליה, היא עצם המרד הזה וחוסר הקבלה של החיים - ולכן גם של המוות.
אם אתם סופגים שום דבר חוץ מזה כרגע, אתם תשחררו את עצמכם מכל כך הרבה."
הרצאה 101: על הגנות, שיחרור וחיים מלאים במציאות של הרגע הזה
"כאשר אתם במגננה אתם לא יכולים למלא את הצרכים של אחרים, שלא לדבר על הצרכים שלכם. כאשר אתם מגלים שהצורך להגן על עצמכם הוא אשליה ואתם מפסיקים להגן, תחושת השחרור שאתם חווים בלתי אפשרית לתיאור. אתם פשוט צריכים לחיות את זה כדי לדעת את השמחה שבזה.
שחררו וקבלו את מה שמגיע אל פיתחכם. תסתכלו על זה בשקט עם הכוונה שלא להדוף את זה, אלא כדי לראות את האמת.
גישה זו תשנה את התגובות שלכם. הנביעה שלכם תהיה באיכות אחרת. כל החיים שלכם יהיו שונים."
הרצאה 123: על הפחד לשחרר והשימוש באינטלקט וברצון כהגנה; על שליטה אמיתית שהיא למעשה שיחרור מכל שליטה
"אילו רק הייתם משחררים ומרפים את הנסיון לממש את האידיאלים שאינכם מוכנים לקראתם מבפנים, לא הייתם עושים שימוש לרעה בכלים של אינטלקט ורצון, יוצרים עוד חסימות. לו רק יכולתם לייחס חשיבות פחותה למושגים מאשר למה שאתם באמת מרגישים, לא הייתם מטשטשים את התכשיט של העצמי האמיתי.
כולכם נאחזים בכלים האלה כי אתם מרגישים לא בטוח בלעדיהם. אתם לא סומכים על עצמכם לחיות בלי חוקים, הנחיות, מושגים ואידיאלים מבחוץ. ללא הידע של מה נכון וטוב, אתם חושבים- לא במודע- שאתם לא יכולים לשחרר את הסטנדרטים שניכפו עליכם, מתעלמים מהעובדה שלו רק הייתם מתבוננים בעצמכם כמו שאתם באמת, לא הייתם צריכים לחשוש ממאום."
"שליטה לא מעשית, שלא הובנה כהלכה מורכבת מרצון עצמי, זרם מאלץ , תאוות בצע ילדותית, חוסר יכולת לעמוד בתסכול, נסיגה מפחידה, מתח, צורך כפייתי לתמרן, חוסר יכולת להפסיד.
כל אלה הם, כמובן, לא השליטה שאני מתכוון כשאני מדבר על העצמי האמיתי אשר שולט ביקום. כאשר האחרון קיים (העצמי האמיתי), חייבים לוותר לחלוטין על הסוג של שליטה לא נכונה, של האגו הקטן. יש לוותר על שליטה זו כדי שלשליטה אמיתית, במובן גבוה ורחב יותר, תוכל לבוא.
שליטה אמיתית באה דרך שיחרור השליטה; באמצעות הסיכון הגלום בלצוף מבלי לתמרן אף אחד או משהו.
כמובן, זה נשמע כמו סתירה, ידידי. אבל כל העקרונות הרוחניים, כאשר הם לבושים במגבלה של השפה האנושית, מופיעים כסתירות. כל חוק אלוהי מכיל שני עקרונות משלימים – העקרונות הגבריים והנשיים - במובן הרחב ביותר האפשרי. הם אינם מחריגים / מדירים זה את זה, אלא קיימים בכל חלק של החיים."
LET GO, LET GOD
As children bring their broken toys with tears for us to mend,
I bought my broken dreams to God,
because He was my friend.
But then, instead of leaving Him at peace to work alone,
I hung around, and tried to help
with ways that were my own.
At last I snatched them back and cried,
“How can you be so slow?”
“My child,” He said, ” what could I do? You never did let go.”
:תרגול
בעמודה הראשונה: תוך כדי קריאת הציטוטים או לאחר מכן, כיתבו באלו תחומים אתם עדיין לא מצליחים לשחרר.
בעמודה השנייה: מה נמצא בבסיס הפחד לשחרר? איזו תפיסה מוטעית קיימת? מה נגרם כתוצאה מההיאחזות? אלו חסימות אתם מזהים ?
בעמודה השלישית: האם זה תחום מהילדות, מהנעורים, מהחיים שלכם כבוגרים?
בעמודה הרביעית: תנסו לחשוב / לדמיין: מה יקרה אם תשחררו? למה אתם צריכים "למות”?
בעמודה החמישית: בראייה מחודשת, רעננה יותר, תבדקו: האם ההיאחזות עדיין משרתת אתכם? מעניין מה תגלו. אולי כבר לא? אולי חלקית כן? מהם הרווחים- כביכול- שיש לכם כתוצאה מאי השיחרור?
על שחרור:
מחול עכשווי מודרני- הקטע נקרא: אגו. אפשר לחוש במתח שבין האגו לבין לשחרר.
