העברה
TRANSFERENCE
העברה היא הַעְתָּקָה של הקונפליקטים, התלות והתוקפנות הבלתי פתורים של האדם אל אובייקט חלופי. לדוגמה: החלפת בן זוג בהורה. תופעה המאופיינת בהעברה לא מודעת של רגשות, שכפול של רגשות הקשורים באדם אחד בחוויות ילדות מודחקות, כלפי אדם אחר, שנהיה האובייקט החדש. העברה תוארה לראשונה על ידי זיגמונד פרויד, שכתב: "במהלך ההעברה, כאשר מישהו אומר או עושה משהו שמזכיר לך את העבר שלך, זה יוצר "עיוות זמן רגשי" שמעביר את העבר הרגשי שלך ואת הצרכים הפסיכולוגיים שלך להווה. כל זה קורה בלי שאתה יודע למה אתה מרגיש ומגיב באופן זה."
להורים יש את ההשפעה החשובה ביותר בחיי הילד. היחס של הילד אליהם הוא בעל חשיבות בסיסית וראשונית. רוב האנשים לא מבינים עד איזו מידה ובאיזו עוצמה הם עדיין נושאים את הקשר המקורי לשני ההורים בכל מצבי החיים הנוכחיים שלהם. ברגע שהם קולטים את זה במשמעות המלאה של הקשר, רק אז הם יכולים לשחרר באופן אמיתי. זה דורש הרבה עבודה, סבלנות, התמדה, אומץ וענווה כדי להגיע לנקודה הזו של השיחרור המלא.
כדי להבין את הקשר, יש לבדוק את מה שקורה בהווה. תיזכרו איך הרגשתם כילדים כלפי כל אחד מההורים. אחר כך תבדקו איך בתגובות שלכם כיום, אתם עדיין מגיבים בהתאם לאותם רגשות מהילדות. מה שקורה בפועל זו העברה.
בהעברה אנו שומרים בליבנו רגשות מסוימים- שאנחנו לא מודעים להם- כלפי אחד ההורים שלנו או שניהם. לאחר מכן בחיי היומיום, אנחנו מכוונים את אותם רגשות לא פתורים, מנוגדים ולעתים קרובות סותרים על אנשים אחרים. הדרישה שלנו היא שהם יתקנו את הבעיות שלהם כדי שאנחנו לא נצטרך להרגיש ככה. מה שאנחנו מתעלמים ולא רואים זה ש"הבעיה" – עליה אנחנו זועפים - היא שלנו בלבד. המקור שלה הוא בתוכנו ואחרים פשוט מעלים אותה אל פני השטח. כשאנחנו לא מזהים שזה מה שקורה, אנחנו למעשה תקועים בהעברה.
זה מתסיס ומעורר את הרגשות המקוריים שיש לנו כלפי ההורים שלנו על שלא ראו אותנו, לא הקשיבו לנו, לא הבינו אותנו ולא העריכו אותנו. אנו מאשימים את מי שנמצא בזמן הנוכחי מולנו שהוא/ היא יוצרים אצלנו את הרגשות האלה. לו רגשות כאלה כבר לא היו קיימים בנו, מה שהאחר היה אומר או עושה (מכיוון שאנחנו בני אדם, יש לכולם פגמים ואכן אנחנו פועלים מתוך פגמים שלנו וכך גם אחרים) – היה מטריד או מציק , לזמן מה. אבל זה לא היה מוציא אותנו מהאיזון , "משגע" אותנו.
העברה על פי הפסיכותרפיה היא בדרך כלל תהליך לא מודע שבו העמדות, הרגשות והרצונות של מערכות היחסים המשמעותיות המוקדמות שלנו מועברות אל המטפל. על ידי עבודה דרך העברת רגשות זו אל המטפל, המטופל יכול להתמודד עם הגורם האמיתי לרגשותיו. ככל שהקשר שלך עם המטפל מעמיק, המצב מעורר רגשות מוכרים הקשורים לקשרים קודמים עם אחרים. אתה מתחיל לחוות את המטפל - בהווה - בערך באותו אופן שחווית אדם משמעותי מהעבר שלך. בעיקרון, העברה מאפשרת לחוות את הבעיות שלך ולא רק לדבר עליהן בצורה שטחית. מה שחשוב להבין הוא שמודעות בלבד לכך שיש העברה היא רק חצי הדרך לריפוי. כדי לשנות את התגובות הפנימיות שלך, המוח צריך "לחוות" את ההעברה ברגע הנוכחי. זה מספק הזדמנות למוח לחווט את עצמו מחדש בנושא הרגשי. כדי להפיק תועלת מירבית מתופעת ההעברה, חיוני שתהיו נוכחים באופן מלא בתוך הרגשות. דיון מילולי בלבד, מנותק במידה רבה מהתגובות הרגשיות שלך, ימעיט את הסיכויים שלך לשינוי אמיתי.
העברה היא משהו שאנשים עושים כל הזמן. כאשר מתרחשת העברה, בעצם מה שקורה הוא שאנו מנסים להבין מישהו (בדרך כלל מישהו שאיננו מכירים היטב) על ידי הנחה שהוא דומה למישהו אחר, בד"כ דמות משמעותית מהילדות שלנו, וכך כביכול ירגיש ויתנהג בדרכים שבהם דומה לאופן שבו אותו אדם אחר היה מרגיש ומתנהג. פעולת ההעברה חושפת ומאירה את המניעים, המחשבות, הרגשות והמשאלות שלנו; שאחרת היו נשארים מוסתרים מאחרים ולעתים קרובות אפילו מעצמנו. פעולות ההעברה שלנו מספקות צוהר עשיר במידע אל מה שאנו רוצים וממה אנו רוצים להימנע. מה שאנו רואים באנשים אחרים חושף את הדעות הקדומות הסודיות שלנו ואת המשאלות הלא ממומשות שלנו. כאשר אנו פוגשים אנשים לראשונה, מה שאנו מעריכים אצלם זה מה שנגלה על פני השטח. כלומר: הרושם הראשוני שקיבלנו על מי הם. אם כך, אנו מפרשים את העולם , את האחר, דרך עדשת החושים שלנו ; לכן, העברה היא פרשנות ואשליה שנוצרים בתוך המוח כשהמוח מנסה לארגן את העולם.
תרגיל
1. חישבו על בן /בת הזוג או על חבר קרוב. חישבו על היבט כלשהו באישיות שלהם שיש לכם תגובה חזקה אליו, חיובית או שלילית. רישמו ותארו איך ההיבט הזה באישיות שלהם, ואיך אתם מגיבים במחשבות, ברגשות ובהתנהגות כלפי אותו חלק באישיות שלהם
2. עכשיו, חישבו על ההורים שלכם. האם האישיות אופיינית לאדם שכתבתם עליו, והתגובה שלכם אליו... האם זה סוג של שחזור או הילוך חוזר של משהו שהתרחש במערכת היחסים שלכם עם אחד או שני ההורים שלכם? לדוגמה, האם להורה שלכם יש את אותה תכונת אישיות שאתם מגיבים אליה כל כך חזק? אם כן, אולי התגובה הזו לאדם שתיארתם היא סוג של העברה ממערכת היחסים שלך עם ההורה שלך.
3. אתם עשויים לראות מיד את הקשר. ואולי לא. כדי להגביר את העוצמה והמורכבות של התרגיל, ההעברה עשויה להיות מורכבת יותר מאשר להגיב פשוט לאחרים, כמו שהגבתם להורה שלכם.
להלן מספר אפשרויות:
- אתם רואים את האחר באותה צורה שבה האמנתם שההורה שלכם היה (זוהי העברה פשוטה).
- אתם רואים את האחר כמו מה שהייתם רוצים שההורה שלכם יהיה.
- אתם רואים את האחר כפי שהייתם בילדותכם ואתם מתנהגים כמו הוריכם.
- אתם רואים את האחר כפי שהייתם בילדותכם ואתם מתנהגים כמו שהייתם רוצים שההורה שלכם יפעל. עם העומק הנוסף הזה אולי תוכלו ליצור את הקשר. ואולי לא... זה בסדר. האדם שאתם מתארים עשוי להיות משהו כמו ההורה. אף על פי כן, ההעברה עדיין עשויה להתבטא בעובדה שבחרתם במישהו לשחזר איתו מערכת יחסים הורית ישנה, וזו העוצמה שאתם מגיבים למאפיין הזה של האדם האחר, או בכל מגוון הדרכים שאתם חושבים, מרגישים, ומתנהגים, בתגובה למאפיין הזה אצל האחר.
על העברה: מדיטציה מונחית מאת Susan Thesenga
1. התיישרו עם כוונה חיובית כדי לשחרר את עצמכם מתגובה רגשית, כך שתוכלו להיות באמת ואהבה עם האדם הזה, רואים אותו באובייקטיביות ובחמלה.
2. קחו מישהו שישמש כממלא מקומו של אותו אדם שאתם בהעברה כלפיו. התחילו לדבר לאדם שאיתו יש לכם תגובה רגשית.
3. ברגע שאתם יכולים, החליפו את זהות ממלא המקום ל"ארכיטיפ" או דמות הורית/משפחתית שאדם זה מייצג בנפש אצלכם: אבא, אמא, סבא וכו'. המשיכו להביע כלפי האדם האחר את הרגשות בכנות האפשרית ברגע זה.
4. באופן ספציפי, הקפידו לכלול:
א. את הדרישות והציפיות שלכם מהאחר - איך אתם מרגישים שהם "צריכים" להיות ביחס אליכם.
ב. האכזבות, הכעסים והטינה שלכם - שהם לא עמדו בציפיות שלכם.
5. תשקלו אם אתם מוכנים לוותר על הציפיות והדרישות שלכם; והאכזבות שלאחר מכן. התיישרו עם הכוונה לשחרר.
6. הרגישו לגמרי את הצער על כך שלא קיבלתם, למעשה, את מה שרציתם, ואפילו, אולי, את מה שהייתם צריכים באמת מהאדם הזה. החזיקו את ילדכם הפגוע בחמלה ובאהבה. אפשרו את השיחרור הרגשי, ואת הנכונות להיות "ריק" ולתת לאלוהים למלא את החלל.
העברה רוחנית - בתוך דיסציפלינות רוחניות, אלוהים הוא הסמכות העליונה ומקור הידיעה הפנימית העמוקה ביותר שלנו. ניתן לראות בהעברה רוחנית ניסיון להעביר לאלוהים את האחריות לנושאים הבלתי פתורים שלנו, לעיוותי הנשמה ולאמונות השווא שלנו. אחרי הכל, אלוהים הוא ההורה האולטימטיבי. על פי ההרצאות של הנתיב, בחרנו בהורינו (ובהרחבה גם בתרבות שלנו, בנסיבות הכלכליות והחברתיות, ואפילו בסדר הלידה שלנו בתוך המשפחה), בהיותם הכלים הטובים ביותר שיעזרו לנו בדרך של התפתחות עצמית, טרנספורמציה וטיהור. הורינו נבחרו לייצג את הנשמה שלנו כמפוצלת, כאשר כל הורה מגלם טיעון בעד או נגד מושג מרכזי שאנו נאבקים לפתור במהלך החיים הספציפיים הללו. לפעמים נראה שההורים מחזיקים בפרספקטיבה משותפת, בעוד שבני משפחה אחרים, החברה או הנסיבות מייצגים את ההשקפה האלטרנטיבית. אולם גם אז, ההורים שלנו עשויים לייצג צורות עדינות יותר של אותם עיוותים ואמונות שווא שלנו , אין שני אנשים בעלי עמדות או אמונות זהות. הורים נעדרים מאלצים אותנו ליצור או לדמיין 'מחזיקי מקום', תחליפים, דימויים שנוצרו מפי שמיעה, עדויות נסיבתיות, וכיצד ההעדר הזה נתפס על ידי אחרים. הורה נעדר יכול לאפשר חוויה רוחנית רבת עוצמה, מכיוון שכאשר אין משוב מהחיים האמיתיים, זה יכול לאפשר עוד יותר מרחב להקרין את המאבק הפנימי שלנו על מישהו אחר. העיוותים הפנימיים שלנו קובעים את עמדותינו.
פסקאות מתוך הרצאה מספר 118: דואליות דרך אשליה:
העברה Transference
...כעת הבה נדון בתהליך החֲזָרָה, (הִשָּׁנוּת) שהוא מאוד לא מוערך, מתעלמים ממנו וזה לא מובן. במקרה הטוב, ההבנה שלכם בו אינה מעמיקה מספיק.
הפסיכולוגיה המודרנית גילתה היבט קטן של תופעה זו, שהיא מכנה העברה. אתם עשויים להסיק מהרצאה זו שהאמת הולכת רחוק יותר ועמוקה יותר ממה שמובן כרגע ממונח זה. מה שאתם מכנים העברה מתרחש ללא הרף בחייו של אדם, בכל מערכות היחסים האינטנסיביות שלו. הקשר הטראומטי המקורי לשני ההורים חוזר על עצמו במהלך חייו של אדם, ומשקף את מידת עוצמתה של אותה חוויה. כל מעורבות שלילית עם אדם אחר תבטא קונפליקט זה. אם לא היה קונפליקט, לא הייתה מעורבות שלילית. מאחר שהמעורבות מבטאת קונפליקט, היא חייבת לבוא לידי ביטוי בשני הצדדים של הפיצול, ולכן מתייחסת לשני ההורים. אם רק אדם אחד מעורב באופן שלילי, אזי הדואליות של אותו פרט מופעלת, ומערכת היחסים ההורית שלו נחווית מחדש. אם שני האנשים, או יותר, יהיו מעורבים באופן שלילי, כולם יסתבכו בחוויות העוצמתיות הראשונות שלהם בחיים האלה, ישחזרו את הדואליות שלהם עם הוריהם, ובבלבול שלהם ייצרו כל הזמן תפיסות שגויות זה של זה ויחזקו את הפילוג. קשה לתאר את התהליך הזה במונחים תיאורטיים, אבל מי שמגיע להבנה עמוקה לא יתקשה לראות את האמת. אני מציע לכם להביא דוגמאות אישיות, אמיתיות, כי הן מספקות באופן מעולה את התפיסה וההרחבה של הנקודה שלי.
הבה ננסה כעת להשיג קצת יותר הבנה, לפחות בתיאוריה, לגבי מה עושה תהליך ההעברה המתמשך הזה מהפיצול הפנימי, להורים, לאנשים אחרים ולמצבי חיים. אם הנפש מתאימה עצמה ומְכֻוֶּנֶת לתגובה הראשונה להורים, אתם לא מסוגלים לקלוט מה באמת יש וקיים. אתם מְחִילִים באופן עיוור על אחרים מה שאולי אין לו יישום בכלל. אתם מגיבים לאשליה ולא למציאות של המצב. הצרה היא שאתם מאלצים את האדם השני אל תוך התגובה הממשית שלא הייתה ממשמשת ובאה, לו הייתם מוותרים על הנחת היסוד השגויה שהייתם נתקלים בה
קחו את הדוגמה הפשוטה הזו: אם אתם משוכנעים שדחו אתכם, הדחייה תהפוך לבסוף למציאות, כי אז ההתנהגות שלכם בוודאי תהיה דחייה. דוגמה זו נמצאה ונדונה לעתים קרובות, אך תהליך מסוים זה חל על כל מספר שהוא של היבטים אחרים של החיים ושל האישיות. כתוצאה מכך, האמונה הכוזבת שלכם בתפיסה השגויה שלכם מתחזקת ובכך אתם מרחיבים את הפיצול. עליכם לחוות מחדש את אותו רצף, שוב ושוב, עד שתתחילו לראות את הטבע האמיתי של התהליך הזה ולהבין את פעולתו. אתם לא יכולים לחיות במציאות לפני שאתם חודרים אל תוך חוסר המציאות הפרטית שלכם. בהיותכם מְכֻוָּנִים לחוויה המקורית, אתם משוכנעים שמה שקורה לכם היום זה אמיתי. למרות שבהתחלה זה לא כך, זה הופך להיות כך רק בגלל התגובה שלכם, שמבוססת על הנחת יסוד שגויה. לכן התגובות שלכם אינן מגיבות לאדם האמיתי, למצב האמיתי, אלא לאנשים ולמצבים מדומים: ההורים שלכם. אתם לא חיים במציאות; אתם לא מגיבים לפי המציאות אלא שולחים את התגובות שלכם למקום חיצוני אמורפי, כביכול, וכלל לא לאדם שמולכם. מה שיוצא מכם מְכֻוָּן למה שאתם חושבים שקיים ולא למה שקיים באמת. לכן, אינכם יכולים להגיע לאדם האחר האמיתי. אם האדם האחר - ורוב הזמן זה אכן כך - מגיב בצורה דומה, כל מערכות היחסים והאינטראקציות בין בני אדם חייבות להתעלם זה מזה או להתנהג בדרך עקיפה זה אל זה. זרמים זורמים חוצים הלוך ושוב זה את זה, מחמיצים זה את זה וזו בחלקה הסיבה לבדידות הרווחת של כל כך הרבה אנשים, בגלל הקושי שלהם בתקשורת.
בני אדם מאמינים שהם מגיבים זה לזה, אבל בדרך כלל זה לא קורה בכלל, או רק בהיקף מוגבל מאוד. זרם התודעה שלכם, שאמור להיות מכוון, נניח, לאדם א', לעולם לא מגיע לאדם א'. למרות שאתם מאמינים שכן, הוא מכוון למעשה למצב ההורי. אם לא ניתן להחיל על אדם א', לעתים קרובות הוא עלול להרגיש זאת כעוול. הוא או היא עשויים להרגיש מודרים או דחויים. אם במקרה אדם א' משוחרר יחסית מהכלא העיוור שלו עצמו, תגובתו לא תוסיף שמן למדורה . מכיוון שהוא תופס את המציאות הרבה יותר טוב, הוא יידע שזה לא חל עליו. הוא לא יגיב כפי שהוא אמור להגיב, וזה אכן עשוי לעזור. רק כאשר אדם מזהה את הדואליות של עצמו ומפסיק לעשות העברה מהוריו אל אחרים, הוא יוכל להתמודד עם ההתקפה של תגובות מוטעות. לפיכך, הוא מסרב לייצג צד אחד של הדואליות של האדם האחר, כי הוא מודע לשלו. כך נמנע כאב מיותר והעזרה ניתנת בצורה העדינה ביותר. המעורבות השלילית מפסיקה לעורר תגובה. זה חייב סוף סוף להביא את מי שהפנה לא נכון את זרם התודעה שלו להכרה שהמצב המקורי והמצב החדש אינם זהים. גם אם זה קורה ברמה לא מודעת, זה מועיל, אבל אז האדם תלוי בבריאות ובשחרור של אחרים שאינם מגיבים לחוסר המציאות שלו. עדיף בהחלט להתחיל עם העצמי, למצוא את הפיצול של האדם עצמו, לראות את ההעברה מההורים לאחרים שעמם הוא מעורב כעת; ולהכיר בהדרגה שהאקלים הרגשי בו אדם חי אינו ישים למצב האמיתי.
פסיכותרפיסטים ופסיכיאטרים הבינו את התופעה הזו ביחסיהם עם המטופלים שלהם. אבל מבינים וקולטים רק חלקים מהמצב האנושי הזה במסגרת התהליך האבולוציוני הקובע את החוקים של גלגול הנשמות. אני רוצה לעזור לכם להבין את התופעה הזו על בסיס עמוק ורחב יותר. זה יכול לקרות רק כאשר אתם הופכים מודעים לזה בתוככם. אז תראו את הנזק, את אי ההבנה. עיניכם יתחילו להיפתח למצב האמיתי. ככל שתהיו מודעים יותר לאוטומטיזם העיוור שלכם, לתגובות הסטריאוטיפיות שלכם, כך הם יצטמצמו מעצם פעולת התודעה. אתם תראו איך מעולם לא הגבתם במלואכם לבעל או לאשה, לילד שלכם או לחבר כמי שהם עצמם, אלא כהרחבות של חוויה קודמת שלכם.
מה שנקרא העברה מהורים לאחרים חלה גם על ילדיכם. שכן אם לא מוותרים על אורח החיים הפגום הזה, שום מערכת יחסים אינה מושפעת ממנה - בוודאי שאין מערכת יחסים בעלת חשיבות ואינטנסיביות כלשהם. אתם נלכדים במלכודת הזו עד שתהיו מודעים לכך. זו החירות שעבודת הנתיב נועדה להביא לכם. חירות יכולה להגיע רק דרך מודעות עצמית. חוסר מודעות כולא אתכם והופך את החיים לא ראויים לחיות, כי אתם כל הזמן לכודים בין שתי חלופות לא מספקות. אתם מגיבים לנצח לאבא ולאמא שלכם בדרך החיים שאימצתם כדי להתמודד איתם (עם ההורים), ואתם ממשיכים להגיב אליהם ואל החיים כהשלכה וכתוצאה מהשפעתם עליכם. התייחסות להורה אחד עשויה להיות תגובה כלפיו ובתור פיצוי, תיקון של מצב לא רצוי עם ההורה השני. שתי הגישות יחד יוצרות את הפיצול הבסיסי שלכם, את דרך החיים שלכם, שהיא- בו זמנית- תוצאה של זה. חוויה חדשה של גילויי החיים הרבים אפשרית רק לאחר ששברתם את השרשרת החוזרת על עצמה מהדואליות הפנימית להורים וכן הלאה לאחרים. ואז החיים נעשים תוססים עם שמחה, שלווה ומשמעות, באופן חדש ובעושר...