על אחריות עצמית - תרגולים
1. הרצאה 17: הקריאה, סקירה יומית- "האדם צריך ללמוד לקחת אחריות מלאה על עצמו - על כל מעשה, כל מחשבה, כל רגש וכל כוונה. אין דרך אחרת."
2. הרצאה 43: שלושה סוגי אישיות בסיסיים: הגיון, רצון, רגש- "האשמת אחרים או את הגורל שלכם הוא המכשול הגדול ביותר להתפתחות שלכם. כל עוד אתם עושים זאת, אינכם יכולים להפוך לחופשיים."
3. הרצאה 204: מהו הנתיב- "לקיחת אחריות על חייכם פירושה לקבל את העובדה שהחיים הפנימיים שלכם יוצרים את החוויות החיצוניות שלכם."
4. הרצאה 194: מדיטציה, החוקים והגישות השונות שלה- "כל חוויה היא משמעותית. היא תוצאה של סיבות פנימיות - מחשבות, רגשות, עמדות. אתם הינכם היוצרים."
5. הרצאה 165: שלבים אבולוציונים ביחסים בין תחומי הרגשות, ההגיון והרצון- "אינכם קורבן של החיים, אלא אם אתם בוחרים להיות".
ציטוטים אלה מדגישים שחופש וריפוי מגיעים כשאנחנו מפסיקים להטיל אשמה ומתחילים להסתכל פנימה. עבודת הנתיב מציינת שהמצב הפנימי שלנו הוא שמעצב את המציאות שלנו, וטרנספורמציה מתחילה במודעות עצמית ואחריות.
מתוך הרצאה 40: עוד על מציאת דימוי, סיכום
אחריות עצמית מייצגת נטל עבור רבים מכם, כל עוד אתם חשים אשמה על גילוי הטעויות הפנימיות שלכם. אבל ברגע שתתגברו על טעות זו על ידי קבלת עצמכם כפי שאתם עכשיו, ללא מרד וכעס, ללא סוג לא נכון של בושה או אשמה, כבעלי האומץ להיות עצמכם בכל מובן, אז אחריות עצמית תשחרר אתכם.
להבין מה בכם גרם לבעיות שלכם, לדאגות שלכם, לחוסר שביעות הרצון ולאומללות שלכם, תחזק אתכם מכל ביטחון כוזב שיכול להיות, אי פעם.
בין אם חיפשתם את הביטחון הכוזב הזה במערכות היחסים שלכם עם אחרים, ברעיונות או בתפיסה מעוותת של אלוהים, זה לא משנה. כוח וחופש יגיעו אליכם הרבה לפני שתוכלו לשנות את הרגשות שלכם, את הדימויים שלכם או את התגובות הפנימיות הרגילות שלכם. הם יגיעו אליכם ברגע שתבינו את הסיבות והתוצאות שלכם, במלואם. אחריות עצמית היא קריטית בהקשר זה. כמעט ואין בן אנוש שלא רוצה להימנע מכך בצורה כלשהי, למרות המרד שלכם נגד חוסר החופש שנגרם לכם על ידיכם.
ניתן לפתור את הקונפליקט הזה רק על ידי גילוי מדוע וכיצד צמצמתם את החופש שלכם, ויתרתם על אחריות עצמית כדי לבחור במה שנראה כדרך חיים קלה יותר. התגובות ללקיחת אחריות על חייו של אדם משתנות מאדם לאדם. כל אדם מורכב מזרמים, פגמים ותכונות המשתלבים זה בזה בצורה שונה במערכות יחסים שונות. לכן, אדם אחד עשוי, מאותה סיבה בסיסית, להגיב בצורה שונה לחלוטין מאחר, למרות ששניהם מונעים על ידי הרצון להימלט מאחריות עצמית. וככל שאתם בורחים מכך יותר בחייכם הפנימיים, כך אתם נהיים כבולים יותר.
מתוך הרצאה 60: תהום האשליה- חופש ואחריות עצמית
ישנה תפיסה מוטעית כללית וחשובה מאוד לגבי החיים. היא מהווה את התוצאה העיקרית של הרצון הלא סביר לחופש ללא אחריות עצמית. זהו הרעיון שאתם עלולים להיפגע באמצעות שרירותיותו של אלוהים, של החיים, או הגורל, או באמצעות האכזריות, הבורות והאנוכיות של אחרים. פחד זה הוא אשליה כמו התהום. פחד זה יכול להתקיים רק משום שאתם מכחישים את האחריות העצמית שלכם. לכן, אחרים חייבים להיות אחראים. לו לא הייתם נאחזים בעקשנות באוטופיה של חופש וסירוב לאחריו ת עצמית, הייתם יכולים להבין בקלות שאתם אכן חופשיים.
איך לשלב את המודעות לאחריות עצמית בחיי היומיום
השילוב כרוך במעבר עמוק מהאשמה ותגובתיות למודעות עצמית, לקחת בעלות על המחשבות, האמונות והפעולות הקשורות לאחריות ולבחירה מודעת.
לפניכם מדריך מעשי:
1. סקירה יומית: פעם ביום, לתרגל התבוננות עצמית. לשאול:
אילו מחשבות, רגשות ותגובות היו לי באירוע מסוים?
היכן הרגשתי מופעל או נסער?
האם האשמתי מישהו או את החיים באי הנוחות או הסבל שנגרם לי באירוע?
מה יש בתוכי שנתן מקום לזה?
2. להפסיק להאשים ובמקביל, לקחת בעלות על מה שקורה.
כאשר מתעורר קונפליקט או מצב של אי- נוחות:
עיצרו לרגע ואל תהרו באופן אוטומטי להשליך על החוץ. אימרו לעצמכם: "התגובה הזו היא שלי. היא מראה לי משהו שאני צריך לראות."
דוגמה: במקום "הם הכעיסו אותי", אימרו, "משהו בי הגיב בכעס". אני רוצה לגלות איזו אמונה, פצע או פחד עומדים מאחורי זה.
3. חיקרו את המניעים הפנימיים שלכם, מתחת לפני השטח.שאלו את עצמכם:
למה באמת עשיתי או אמרתי את זה?
האם חיפשתי אישור? רציתי להמנע מכאב? רציתי שליטה?
זה חושף דפוסים נסתרים ועוזר לכם לקחת בעלות מלאה על ההתנהגות שלכם.
4. קבלו את הפגמים שלכם ללא בושה. אחריות עצמית אינה האשמה עצמית. מדובר בבעלות כנה עם חמלה.
"כן, לא הרגשתי חמלה".
"כן, עשיתי מניפולציות כדי לקבל אישור למי שאני".
"כן, הרגשתי קנאה".
לזהות את זה ללא שיפוטיות, עוזרת לכם לרפא את שורש הבעייה.
5. תרגלו דיאלוג פנימי. דברו עם הילד הפנימי שלכם, העצמי האידיאלי שלכם, העצמי הגבוה שלכם.
שאלו את הילד הקטן:
"מה אתה צריך?" "מה אתה מרגיש?"
"ממה אתה מפחד?"
זה עוזר להביא לאיחוד את החלקים השונים של העולם הפנימי לעבר האמת.
6. השתמשו באתגרים שלכם כמראות של המציאות. כל מערכת יחסים, גירוי של רוגז או משבר הם מראה המציגה את המקומות שעדיין לא נירפאו.
אימרו: "תודה לכם, חיים, על שהראיתם לי היכן אני עדיין צריך לצמוח."
7. עיבדו עם הלפר באופן אישי או בתוך קבוצת נתיב. עבודת הנתיב תוכננה להיות נתמכת באמצעות קהילה והדרכה של הלפר. טרנספורמציה משיגה תוצאות עמוקות יותר, כאשר היא נעשית עם אחרים המחויבים לאותו נתיב.
כל אלו יעזרו לכם להגיע לשינויים של דפוסי החשיבה שלכם:
מקורבן ליוצר.
מלהיות בשליטה או להאשים ל: להיות במודעות ושתהיה בחירה בידיכם.
מהולכת שולל עצמית לאמת ולשחרור.
דוגמה לתהליך עם התגובות הפנימיות בתוך קבוצה בנושא של אחריות עצמית
הנושא שעלה: מישהו שמאחר למפגשים בתכיפות, שוכח את תאריכי המפגשים ומבקש לשנות פגישות ברגע האחרון.
כאשר מישהו שוכח להגיע לפגישות של הקבוצה או מנסה לקבוע מועד חדש ברגע האחרון, זה יכול לעורר רוגז, שיפוטיות, תחושות של חוסר כבוד, או אפילו אשמה אם אינכם רוצים להיענות לדרך בה הוא מתנהל.
איך עובדים על זה ?
תהליך עבודה עבור חברי הקבוצה:
1. להפוך טריגר לאמת.
עיצרו ושימו לה לתגובות שלכם. קחו נשימה לפני שאתם מגיבים.
מה אתם מרגישים עכשיו? כעס, עצבניים, עצב, טינה. היכן אתם מרגישים זאת בגוף שלכם?
2. חיקרו את עולמכם הפנימי בעדינות: למה זה מפריע לי? איזה סיפור אני מספר לעצמי על האדם הזה או על התנהגות שלו? [הוא לא מעריך אותי...תמיד אני הוא האחראי הבוגר...לוקחים אותי כמובן מאליו...]
עכשיו, שאלו: היכן עשיתי את זה לאחרים או לעצמי?
זו טִבְעָהּ של כנות. זה לא מצדיק את האדם האחר. זה עוזר לכם להחזיר לעצמכם את האנרגיה שהשקעתם בהאשמה או בשיפוטיות.
3. קחו אחריות על החלק שלכם בלי בושה. אימרו לעצמיכם: "משהו בי משך את החוויה הזו. איזה שיעור יש כאן עבורי?"
אולי זו:
- הזדמנות להציב גבולות.
- פצע ישן שמתעורר. לדוגמה: להרגיש בלתי נראה, להיות תמיד האחראי.
– הרגל של הסתגלות- יתר או אי ביטוי הצרכים האמיתיים. זה מעביר אתכם ממצב של קורבן לצופה ויוצר מועצם.
4. תתרגלו את הדיאלוג פנימי:
- דברו עם העצמי הנמוך שלכם, החלק שרוצה לשפוט או להשתלח. "אני רואה אותך. אתה כועס ואתה רוצה שליטה או נקמה. אני לא אבייש אותך. אבל אני מציע להסתכל לעומק.
– דברו עם עצמי המסכה שלכם, החלק שמעמיד פנים ש"זה בסדר": "האם אתה מנסה לרצות אנשים או להימנע מקונפליקט?"
-הזמינו את העצמי הגבוה שלכם להדריך אתכם לגבי התגובה שלכם. "מהי הפעולה הכנה ביותר ואוהבת שמכבדת אותי ואותם?"
5. ביחרו בתגובה מודעת.
– "תודה ששיתפת אותי. זה מסובך בשבילי בהתראה קצרה. אני רוצה לשמור על לוח הזמנים המוסכם שלנו, אלא אם כן זה באמת דחוף."
– "אני מרגיש קצת לא בנוח לגבי השינוי של הרגע האחרון. האם נוכל לדבר בקצרה על איך נוכל לכבד את זמני הפגישות שלנו בהמשך?"
כך, אתם לא מגיבים מפגיעה או מתסכול, אלא מגיבים ממודעות ויושרה.
אתם אומרים לעצמיכם: "אני לא קורבן של מעשיהם של אחרים. התגובות שלי הן השיעור כאן. אני מברך את האמת שמתגלה דרכן."
תשובה ישירה מבוססת על: לקחת אחריות על הרגשות שעולים בנו, מבלי להאשים; לשים גבול ברור ובאופן נעים; הזמנה לכיבוד הדדי של האחר.
כך נשארים במצב של העצמה ולא תגובתיות.
איך עובד על הנושא מי שמאחר או מבקש לשנות -ברגע האחרון- תאריכים של פגישות:
מי שנוטה לשכוח ומבקש לשנות איננו הפכפך. הוא מבטא באופן בלתי מודע קונפליקט פנימי, התנגדות או פחד.
על פי המדריך, הדרך היא של חקירה פנימית ולא של מאמץ לקחת יותר אחריות.
1. חקירה פנימית: מה באמת קורה? - מה אני מרגיש כשאני חושב על הפגישה: שיעמום? חרדה? אשמה? לחץ?
- האם אני באמת רוצה ללכת או שאני מרגיש שאני חייב?
– האם זו הדרך שלי להימנע ממשהו או ממישהו?
שאלות אלו מגלות התנגדות לא מודעת שמחבלת בהבאה ליישום דבר מסויים. כאן: ללכת למפגש.
2. לעבוד עם הסקירה היומית באופן ממוקד:
- איפה לא השלמתי משימה כלשהי? האם שכחתי, נמנעתי או ניסיתי לשנות ולדחות משהו היום?
-מה הרגשתי שהביא אותי לפעולה שכזו: חרדה, פחד, שיכחה, אשמה, עייפות?
- אם שכחתי, נמנעתי או ניסיתי לשנות משהו להיום, מה הרגשתי לקראת זה? (חרדה, פחד, שכחה, אשמה, עייפות?)
-איזה סיפור סיפרתי לעצמי כדי להצדיק את אי-הופעתי? לדוגמה: "זה לא עניין גדול", "הם יבינו", "פשוט לא הרגשתי שאני צריך להגיע".
– איפה אמרתי 'כן' אבל לא התכוונתי לזה?
– האם אני נותן לפחד או לאשמה להניע את ההחלטות שלי?
– האם אני רואה תבניות שחוזרות על עצמן?
– על מה הגנתי בכך שלא הגעתי לפגישה? על האגו/ הדימוי שיש לי על עצמי? ההכרח לשלוט?
– שאלו את עצמי המסיכה: האם העמדתי פנים שאני מחוייב יותר ממה שאני באמת? – האם ניסיתי לְרַצּוֹת או להרשים מישהו או את הקבוצה?
תנו לתשובות להגיע באיטיות. גם אם הן נחוות כילדותיות או לא הגיוניות. כי זה המקום בו האמת נמצאת.
3. תזהו את האמונות הנמצאות מתחת:
- האם אני מאמין שמחוייבות לוקחת ממני את החופש שלי?
– האם אני חושש שישפטו אותי במפגשי הקבוצה?
– האם אני מפחד שיראו אותי יותר מדי או שאני חושש להיכשל בפני כולם?
– האם אני מקשר מבנה [כמו: קבוצת הלימוד הזו] עם שליטה או דיכוי? על פי המדריך, מאחורי הימנעות יש תמיד תפיסה מוטעית או פחד שהאישיות שלנו מנסה להתחבא מפניהם.
4. הָאֵטּוּ לפני שאתם אומרים 'כן'. אם אתם מסכימים למשהו, לעיתים קרובות, ואחר כך מתנגדים לכך, תתאמנו על דחייה של התגובה שלכם.
–"אני רוצה לחשוב על זה ולהחזיר לכם תשובה אחר כך."
– "אני יכול להתלבט יום יומיים?"
תשובות אלו עוזרות להימנע מהתחייבות אוטומטית שלא תמיד אכן מתאימה ובונות יושרה כשאתם אומרים 'כן/ לא'.
5. למה אני נמנע? תבנית של הימנעות תכופה יכולה להסתיר:
- פחד מאי שלמות שתתגלה בפני הקבוצה.
- צורך לשלוט מתחפש ל"שכחנות".
– התמרדות נגד סמכות או נגד ציפיות של אחרים.
לבדוק: "אם אני כן לחלוטין, במה הייתי מודה לעצמי לגבי התבנית הזו?"
6. התבוננו בתבנית, חפשו דברים שחוזרים על עצמם:
- האם אתם נוטים להימנע מלפגוש אנשים מסויימים, תפקידים מסויימים, סוג של הגדרות?
– האם אתם מתחייבים ליותר מדי ואחר כך בורחים מההתחייבות?
– האם אתם נוטים לשכוח כשדברים לא מסתדרים בתאם לרצונות האמיתיים שלכם?
7. לשנות מתפיסה של "אני חייב" ל: - אני בוחר לכבד את המילה שנתתי.
– אני יוצר של הזמן והאנרגיה שלי.
– אני רוצה להבין למה אני מתנגד. לא כדי להעניש את עצמי, אלא כדי לשחרר את עצמי. לדוגמה משפט בנוסח כזה: "אני מתחייב למה שמרגיש תואם ואני מיישם זאת כי אני בוחר לעשות זאת. היכן שאני נמנע, אני רוצה לפגוש את עצמי עם סקרנות, לא עם בושה."
העבודה הפנימית של גילוי השורשים הרוחניים והרגשות ,איננה כדי להיות ממושמעים יותר, אלא כדי להביא אמת למקומות בהם אנחנו נמנעים, דוחים או מחבלים והבחירה שלנו לצמוח ממקום הזה. חקירה פנימית עוזרת לעבור מתגובתיות למודעות ולבחירה מודעת.
חשוב לומר לעצמינו: "אני מקבל בברכה את כל החלקים שבי, גם את החלקים שנמנעים, שמפוחדים, שמטרידים. ועל ידי קבלה של עצמי , מדי יום אני מתואם יותר עם הכוונות האמיתיות שלי."
8. אודות התנגדות למחוייבות:
- האגו מסרב לוותר על שליטה, במיוחד במסגרת קבוצתית היכן שמצפים ממשתתפים להיות בפְּגִיעוּת ובפתיחות.
- המדריך מדגיש לעיתים קרובות שהתנגדות מַסְוָוה פחד: פחד מחשיפה, משינוי, מלהיראות באמת כפי שאנחנו.
- הימנעות מלוח הזמנים של הפגישות הקבוצתיות יכולה להצביע על הימנעות באופן תת הכרתי מעבודה או ממעורבות אינטימית.
"החלק הלא בוגר של העצמי לא רוצה להתחייב משום שמחויבות דורשת ויתור על משאלות ילדותיות עבור חופש מוחלט ללא השלכות."
הרצאה מס. 204: מהו הנתיב.
9. פחד מסמכות או מעימות:
–פחד מכך שיגידו לנו מה לעשות או לאכזב אחרים.
– השורש לכך הוא לעיתים קרובות קונפליקטים לא פתורים מהילדות עם אנשי סמכות או דינמיקות של אהבה מותנית של מבוגרים בחייו של הילד.
- עיכוב של תגובה עשוי להיות אקט מרומז של של מרד או פחד מלשאת באחריות.
10. שליליות נסתרת / זרם 'לא':
- אמירת 'לא' בלתי מודעת לחיים או לתליך הצמיחה.
- המדריך מדבר על איך אנחנו יכולים לומר 'כן' על פני השטח אבל לפעול 'לא' באופן לא מודע.
- אי תגובה או עיכוב של תגובה הם צורה פסיבית של שליליות. זוהי דרך לעצור את האנרגיה ולהישאר בשליטה.
"אתם תגלו את הדרכים העדינות שבהן אתם אומרים 'לא' לחיים ונמנעים ממודעות ל"זרם הלא" שלכם.
הרצאה מס. 125: מעבר מזרם הלא לזרם הכן.
11. חוסר משמעת עצמית או הימנעות מאחריות:
- חלקים לא בוגרים של העצמי מתנגדים לבגרות או לאחריות.
- צמיחה רוחנית אמיתית כרוכה בפיתוח כוח האגו לעמוד במחוייבות, גם כשזה לא נוח.
- "שכחה" עשויה להיות תירוץ שמקורו בחוסר רצון לקחת אחריות מלאה.
12. ביטוי של בושה או חוסר ביטחון:
– הרגשה של חוסר ערך או פחד משיפוטיות בקבוצה.
– בושה מניעה אותנו לעיתים להסתתר או להימנע ממצבים בהם אנחנו עשויים להיראות בבירור לעיני כולם.
– הימנעות או דחייה של מפגשים יכולה להיות דרך מרומזת להיעלם או להשתחרר על בסיס בושה לא מודעת.
התייחסות המדריך להכחשה ולהימנעות:
1. המדריך מדגיש בעקביות כי הצדקות חיצוניות מסתירות לעתים קרובות התנגדות פנימית.
"האגו מייצר לעתים קרובות סיבות חיצוניות כדי להימנע מעימות עם הקונפליקט הפנימי. סיבות אלו אינן בהכרח שגויות, אך הן משמשות כמסך."
"סיבות חיצוניות הן לעתים קרובות תקפות, אך האמת העמוקה יותר טמונה בפנים"
הרצאה מס' 173: עקרונות בסיסיים של הנתיב.
2. יש לחשוף בעדינות הונאה עצמית.
"כל עוד אתם טוענים שהחיצוניות אחראית, אינכם יכולים למצוא את המפתח לשחרור. עליכם לרצות למצוא את המוטיבציות הנסתרות שלכם, לא משנה כמה לא נוחות הן."
" אינכם יכולים לצמוח כשאתם מטילים אחריות על אחרים או על אירועים חיצוניים לדפוסים שלכם".
הרצאה מס' 95: ניכור עצמי והדרך חזרה לעצמי האמיתי.
3. בגרות רוחנית דורשת אחריות.
"אתם לא גדלים כשאתם מסתתרים מאחורי תירוצים. אתם גדלים כשאתם אומרים: 'כן, זה אולי נכון מבחוץ, אבל מה יש בתוכי שמגיב כך."
"אחריות עצמית איננה האשמה. זה שער הכניסה לשיחרור."
הרצאה מס' 133: אהבה, לא חובה.