תפקיד האגו ביחס לעצמי האמיתי:

תפקיד האגו הוא לחפש באופן מכוון מגע עם העצמי הגדול יותר שבתוכו. הוא חייב לדעת את עמדתו. עליו לדעת שהעוצמה שבו, האפשרות שישנה והתפקיד שלו הם לחפש קשר, לבקש עזרה מהעצמי הגדול, ליצור איתו קשר לצמיתות. האגו נחוץ כדי לשנות את הדעה שלו עצמו ואת הכוונה שלו. האגו לבדו מסוגל להחליף את הרעיון השקרי ברעיון אמיתי. מצבו האומלל של האדם נובע בעיקר מבורות לגבי קיומו של מה שאנו יכולים לכנות גם "העצמי האמיתי". האדם אינו יודע זאת במידה רבה. הוא מתעלם מהעובדה שאין בו משהו חי מלבד האגו שלו. גם אלו מכם שיצרו במשך שנים תפיסה של העצמי האמיתי, של החומר היצירתי שמחייה כל בן אדם, שוכחים שב-95 אחוז מחיי היום יום של כולם, הישות היצירתית הזו חיה ונעה בכם ואתם חיים ונעים בה. אתם שוכחים את קיומה. אינכם מושיטים יד אל חוכמתה של אותה ישות. אתם מהמרים עם כל הבטחון שיש בכם על העצמי החיצוני המוגבל שלכם. אתם מזניחים את האפשרות לפתוח את עצמכם לאמת ולרגשות של העצמי העמוק יותר. אתם מתקדמים בשמחה כאילו לא היה שום דבר אחר מלבד המיינד המודע שלכם, עצמי האגו שלכם עם תהליכי החשיבה שלו הנגישים מיד וכוח רצון. עם הגישה הזו, אתם מעניקים לעצמיכם פחות מדי מהראוי. יש לכך בהכרח השלכות שונות. הראשון הוא שאלת הזיהוי. כאשר האדם מזהה את עצמו באופן בלעדי עם האגו, עם העצמי המודע החיצוני, כאשר תחושת העצמי שלו קשורה בעיקר לתפקודי האגו, הוא הופך לחסר איזון לחלוטין, וחייו מתרוקנים מחומר וממשמעות. מכיוון שהאגו אינו יכול להחליף או להתקרב בשום אופן לתושייה של העצמי האמיתי, אין מנוס שאדם כזה (וזה כולל את רוב בני האדם) הופך מפוחד וחסר ביטחון. האינדיבידואל חייב להרגיש לא מתאים, ותחושת החיים שלו, של לחיות, העצמי שלו חייבים להיות מאוד שטוחים ולא מהנים. לכן  מחפשים - לעתים קרובות באופן מוטרף - הנאות חלופיות, שהן חלולות ומותירות בתשישות ובחוסר שביעות רצון. יתר על כן, משימת האגו היא לגלות את החסימות בינו לבין העצמי הגדול יותר. גם כאן המשימה שלו מוגבלת. ההכרה תמיד מגיעה מבפנים, מהעצמי האמיתי, אבל היא באה כתגובה לרצון של האגו להבין ולשנות כזב, הרסנות, טעות.  

​

במילים אחרות, המשימה של האגו היא לנסח את המחשבה, את הכוונה, את הרצון, את ההחלטה. אבל המגבלה שלו היא בהוצאה לפועל ובביצוע של המחשבה, הכוונה, הרצון. על האגו, שוב ושוב, לבחור, להחליט, להתכוון בכדי ללכת בדרך זו של התפתחות. האגו חייב להיות מוכן ללמוד מבפנים ולהבין את השפה העמוקה יותר של הלא מודע, שהיא תחילה די מעורפלת אבל אחר כך הופכת יותר ויותר ברורה. עליו ללמוד לפרש את המסרים של הלא מודע ההרסני, כמו גם את אלו של העצמי האמיתי הלא מודע העמוק עוד יותר, עם כל היצירתיות והקונסטרוקטיביות המופלאה שלו. על האגו להעניק את תמיכתו מכל הלב, את המאמץ הנקודתי- ממוקד שלו, את הגישה המועילה ביותר ואת תשומת הלב הבלתי מחולקת שלו לדרך הפנימית. עליו להכיר את המגבלה שלו לגבי החוכמה העמוקה, הקצב האישי של הדרך, התזמון, הכוח להתמיד בזמנים קשים, ולקרוא למשאבים הבלתי מוגבלים של העצמי האמיתי. זה גם אומר לחקור את התנאים שמאפשרים חיבור עם העצמי האמיתי. עצמי האגו חייב להיות תואם לעצמי האמיתי.

​

בכל גלגול, בכל רמה שזה נוגע, הישות מחוייבת להגדיל את היקף "שדה הפעולה" שלה, להרחיב את הגדרות סביב האגו המפוצל, להביא עוד מציאות מהעולם שמעבר למקום הכוזב המצומצם. בעקיפין זה חל על כל השלבים. המשימה של האגו היא תמיד קודם כל לקבל את הקשיים, להבין איך להתגבר, את תהליך הלמידה. רק כאשר האגו למד את ההיבטים המכאניים יותר, זרימת העצמי הרוחני יכולה להפוך את ההישגים שרכש לעצמו, לחוויה ספונטנית, חיים ללא מאמץ. אגו פירושו מאמץ; עצמי רוחני פירושו חוסר מאמץ. עם זאת, חוסר המאמץ הרצוי הזה לא ניתן באקט של קסם, שכן זה אומר שלא מתעלים מהאגו, אלא נמנעים ממנו. האגו חייב לשנות את עמדותיו העמידות העצלניות כדי להתעלות מעל עצמו ולהיות תואם להתאחדות עם העצמי הקוסמי, הגדול יותר. על האגו להניח את עבודת הקרקע המפרכת עד שהעצמי האמיתי יוכל להגיע. ניתן לציין זאת בכל פעילות או מיומנות.

​

העצמי האמיתי הרבה יותר קרוב אליכם ממה שאתה מבינים. למעשה, ישנם תחומים בחייכם שבהם אתם כן פועלים מתוך העצמי האמיתי שלכם, אך אינכם יודעים זאת כי זהו תהליך כה טבעי. עדיין, אינכם יכולים להבחין בין סוג זה של פעולה לבין הפעולה היוצאת מהרבדים השטחיים.​