העצמי המתבונן
מתוך הרצאה מס' 189- 'הזדהות עצמית שנקבעת באמצעות דרגות תודעה'
המשימה של כל בן אנוש בכל גלגול היא לחבר ולשלב, לְאַחֵד ולהטמיע היבטים מסויימים של תודעה. אתם יכולים לגלות שזו דרך חדשה להסביר את הקיום האנושי. רק כשהמודעות גוברת, המאבק הפנימי כבר לא קשה או כואב כל כך. המצוקה האנושית מתבטאת באי הבנה של המתרחש, העיוורון שבו הפרט מעורב במאבק שלו והניסיון המכוון של הפרט להנציח את העיוורון.
בה במידה שיש מאבק ומתח בהַאֲנָשָׁה (פֶּרְסוֹנִיפִיקַצְיָה) , באותה מידה ההיבטים השונים של התודעה מתנגשים זה עם זה. האדם לא מודע למשמעות המאבק והוא מנסה להזדהות עם אחד או כמה מההיבטים הללו, מבלי לדעת איזה או מהו האני האמיתי.
כלומר: הזדהות בזמן קונפליקט עם היבט מסויים של המאבק הפנימי נובעת מרמות שונות של חוסר מודעות. מכיוון שאנחנו נמצאים בעיוורון כשאנחנו לא במודעות, הרי שמתעוררת מצוקה כי לא ברור לנו מה באמת קורה, מהו האני האמיתי. כשאנחנו מזדהים, אנחנו לא נמצאים בעצמי המתבונן. כשמזדהים עם אחד או מיקבץ של היבטים ומאמינים שהיבטים אלה הם אנחנו, אז שוקעים בתוכם כליל. אם מישהו מאמין שהוא האכזריות הקיצונית שלו, נראה לו שאין ברירה אלא להשמיד את עצמו, כי הוא לא יכול להכיל שהאכזריות הנוראית זה הוא. יחד עם זאת, הוא חושש להשמיד את עצמו ולכן הוא ממשיך להזדהות עם האכזריות. אבל אם יתבונן באותה אכזריות, הוא יתחיל להזדהות עם זה שמתבונן.
לפני שהאני האוניברסלי יכול להתבטא באופן מלא, יש בו כבר היבט אחד זמין כעת, בר מימוש באופן מיידי. זה העצמי המודע במיטבו, כפי שהוא עכשיו. זה ביטוי נוכחי מוגבל להוויה הרוחנית שלנו, אבל זה באמת אנחנו. בשלב הזה, אנחנו זקוקים ל "אני", כדי לעשות סדר בבילבול. ה"אני" שמסוגל לקבל החלטה, למשל, להתמודד באמת עם הקונפליקט הזה, להתבונן בביטויים השונים של הקונפליקט; עם העצמי הזה, אפשר להזדהות בבטחה. בה במידה שהאישיות מתעוררת והושגה תודעה עצמית, קבלת החלטות, בחירות ונְחִישׁוּת אפשריות. באופן הפוך, בה במידה שהחלטות , אפשרויות של עמדות והֶחְלֵטִיּוּת מתקבלות, התודעה מתעוררת ומתרחבת. בשיעור ובהיקף שהעצמי המודע משתמש בידע של האמת שכבר קיים, בכוחו – שנמצא כבר- להוציא לפועל את הרצון הטוב שלו, את יכולתו -הקיימת כבר- להיות חיובי, מחויב, אמיתי, אמיץ, ומתמיד בקונפליקט המדובר, ביכולתו - הקיימת כבר - לבחור את ההייחסות לבעייה; בדיוק באותה המידה וההיקף התודעה מתרחבת וחודרת -יותר ויותר- לתודעה הרוחנית.
המודעות וההכרה בתכונות השליליות שקיימות בנו, יוצרת חופש חדש. ברגע שמזהים את התכונות, מפסיקים להזדהות איתם.
רק כשלוקחים לראשונה אחריות על התכונות השליליות ומגיעים להבנה הנפלאה שאנחנו לא התכונות האלו, אולם אנחנו נושאים אותם כי לקחנו על עצמינו אחריות למטרה מסוימת: למען האבולוציה; רק אז יכול לבוא הצעד הבא: אינטגרציה.
לסיכום, יש לנו את השלבים הבאים:
1) מצב של רדום למחצה שבו אתה לא יודע מי אתה ונילחם בעיוורון נגד מה שאתה שונא בעצמך באופן מודע, מודע למחצה, או שלא במודע.
2) המצב הראשון של התעוררות כשתוכל להכיר, לתת שם, לבטא, להתבונן במה שאינך אוהב; כשאתה מרגיש שזה היבט בתוכך ולא האמת הסודית והאולטימטיבית עליך.
3) המודעות לכך שה "אני" הוא זה המתבונן, המתעמת וכדומה. אותו "אני" יכול לתכנן היערכות וסידורים חדשים ולקבל החלטות מתוך אפשרויות שונות.
4) לקלוט בסופו של דבר, להיות בקשר עם ולהבין את ההבטים השנואים, שנשללו בעבר, והמשמעות היא של פירוק ושילובם. מיזוג זה מתרחש בו זמנית עם התודעה ההולכת ומתרחבת שמפנימה יותר את המציאות הרוחנית, שיכולה עכשיו להתפתח לדרגות גדולות יותר. משמעות הדבר היא טיהור.
כדי להיות ספציפי, ילד נזקק שיטפלו בו; הוא צריך להיות אך ורק זה שמקבל טיפול, טיפוח, רגשות טובים, תשומת לב, הערכה לייחודיות שלו. אם צרכים אלה לא מתקיימים, הילד צריך לסבול. אם מטפלים בסבל הזה ברמה המודעת, האישיות לא נשארת נכה, כפי שרבים היו רוצים להאמין.
היכולת להתבונן ולחרוץ דין, לציין ולהעריך ולבחור את העמדות הטובות ביותר האפשריות לגבי מה לעשות עם הנצפה - זהו הכוח האמיתי של העצמי האמיתי שלנו, כפי שהוא כבר קיים כרגע. חופש, שחרור, הכרת העצמי, מציאת העצמי הם הצעדים הראשונים לקראת מימוש התודעה הגדולה יותר, התודעה האוניברסאלית, האלוהית כאשר מתחילים להציג בפני עצמינו את השאלה "באיזו גישה אני בוחר כלפי מה שאני מתבונן בתוכי עכשיו ומה אני לא אוהב?" שאלה זו היא אחת מהתגליות המשמעותיות ביותר בשלב הנוכחי של האבולוציה שלנו. זה פשוט להשתמש במה שכבר יש והועמדו לרשותינו במהלך מאות שנים ואלפי שנות אבולוציה.
מתוך הרצאה 173- עמדות ותירגולים בסיסיים לפתיחת המרכזים - היחס הנכון כלפי תסכול
הידיעה על שני המצבים - החסימה הזמנית שאתה מוצא בעצמך כעת והאנרגיה הזורמת שהיא פוטנציאלית שלך - מקרבת אותך באופן משמעותי לפוטנציאל שלך: להיות ולחוות. שוב הדבר נכון גם במישור הנפשי והרגשי. כשאתה נהיה שקט מאוד ומקשיב אל תוך עצמך, תמצא מתח רגשי והתכווצות; תראה כיצד המוח שלך נסער מדי או נירפה וחסר מרץ - ביטויים נוספים של מתח בסיסי שהפך להיות לא נעים מכדי לשאת. רק אחרי שאתה מודע למתח, אפשר להתמודד איתו בצורה מועילה - לא לפני כן.
התבוננות עצמית שקטה עוזרת לך להשיג בהירות. התמקדות שקטה כזו תגרום לך להיות מודע למצבך הא- נורמלי, החריג. בואו נהיה ברורים, אגב, כי הרוב המכריע של האנשים חיים במצב כזה : מצבם אינו מימוש הפוטנציאל הטבעי של האדם. תוכלו גם להיות מודעים למצב הטבעי והנורמלי שקיים גם בכם "מאחורי" המצב הלא טבעי.
ההתמקדות המובהקת הזו בעצמך אינה אנוכית או התרכזות בעצמי. למעשה, זה מגביר את התפיסה וההבנה שלך לגבי אחרים ומעניק לך יכולת גדולה יותר להתייחס לאחרים. שכן הזיקה וההשתייכות שלך לאחרים יכולים להתקיים רק ביחס מדויק לקשר ולזיקה שלך לעצמך, הכולל מודעות והבנה של התגובות והמצבים שלך בכל רמות ההוויה שלך.
במידה שאתה מסוגל לסוג ההתבוננות העצמית המזהה גם את המצב החולה וגם את הבריא והשמח שכבר קיים מתחת, אתה עובר מספירת תודעה וקיום אחד לשני. עבודת הנתיב חייבת להביא אותך לכך.
פן חשוב מאוד של התבוננות עצמית הוא התמקדות בגישה האמיתית שלך לכל סוג של תסכול. זה ייתן לך מדד טוב למצב מתח הפחד שלך. אם אז תוכל למלל את הפחד, תעשה דרך חשובה שתחדור עמוק. תוכל גם לראות שעל ידי שאתה נכנס למצב של בניית מתח נגד תסכול, אתה גורם לעצמך הרבה יותר תסכול, שכן עצם המתח הוא הכחשת החיים כפי שהוא מגיע אליך כעת. מעולם, אף פעם לא יכול שום מצב שמחוץ לך ליצור תסכול שמתקרב במעט לתסכול שאתה גורם לעצמך על ידי יצירת מתח נגדו. זרם הרגשות שלך, כוח החיים שלך, הוא המקור האולטימטיבי להגשמה, שבלעדיו שום התרחשות חיצונית לא באמת יכולה להיות משמעותית. רק כשכוח החיים שלך זורם בחופשיות, יכולה ההגשמה עם אחרים לבוא בצורה עמוקה באמת, מבלי להפוך אותך לתלותי חסר אונים במישהו אחר.
Susan Thesenga- the undefended self
העצמי הבלתי מוגן, התייחסות לעצמי המתבונן:
לפתח את העצמי המתבונן: כולנו קיימים בו זמנית ברמות מודעות רבות. הסוגים השונים של העצמי הפנימי סותרים את הרעיון המוגבל שלנו 'מי אנחנו' והרמות השונות לעיתים קרובות סותרות זו את זו. ניתן להשוות את המורכבות הפנימית הזו לכך שיש בתוכנו 'צוות משתתפים של דמויות', לכל אחת מהן אמונות, עמדות והרגשות משלה. כל דמות חיה בחדר נפרד של נפש הבית שלנו, מאכלסת מציאות אחרת. או שאנחנו יכולים לומר שכל אחת מרמות התודעה הללו קיימת בתדר שונה, זמינה כערוצים שונים במחוג הרדיו. כאשר אנחנו מכוונים לתחנה מסויימת, ייתכן ואנחנו לא מודעים לכך שתדר שונה לחלוטין זמין עם סיבוב קצר של החוגה הפנימית.
העצמי המתבונן: איזה עצמי עובד על העצמי האחרים שלנו? החלקים הבוגרים של עצמנו הופכים ל'הלפרים' לחלקים הלא מפותחים. המטרה היא להעיר את המורה / המרפא הפנימי שנוכח תמיד ומוכן להדריך אותנו. לעצמי המתבונן יש כלים של אובייקטיביות וניתוק עם אהבה וחמלה. היכולת להתבונן בעצמנו באופן אובייקטיבי וחומל היא המיומנות היחידה החשובה ביותר לְפַתֵּחַ בהליכה בנתיב הרוחני. אנו יכולים ללמוד להסיט את הזהות שלנו מכל שברי התודעה הצפים אל עבר זה המתבונן בכולם. זה דומה להזדהות עם היותינו בתוך הקהל כאשר אנחנו צופים בכל צוות הדמויות עולה לבמה הפנימית שלנו.
עיוותים בהתבוננות עצמית: אם אנו מוצאים עצמנו הופכים חסרי תקווה לגבי מה שאנו צופים בו, אז עלינו 'לסגת אחורה' ולהתבונן בחוסר התקווה. איננו יכולים לשנות התנהגות הנובעת מהעצמי הלא מפותח שלנו עד שההתנהגות והעמדות הבסיסיות מובאות לתודעה. גינוי עצמי מחזיר אותנו לאחור להכחשה של השליליות שלנו, שם היא (ההכחשה) לעולם לא יכולה להתמיר את עצמה.
מקור העיוותים שלנו בהתבוננות עצמית: שיפוטים אינם העצמי המתבונן האמיתי, אלא באים מדימוי העצמי האידיאלי שמגלם סטנדרטים לא מציאותיים של פרפקציוניזם שנגדם אנחנו מודדים כל הזמן את עצמינוּ. הצעד הראשון בהתבוננות עצמית אמיתית הוא, אם כן, להתבונן בפרפקציוניזם זה בתוך עצמינו. עלינו להיות מסוגלים לזהות את הקולות הביקורתיים השליליים, אך ללמוד לא להזדהות איתם; הם רק חלק מהנוף הפנימי שלנו, לא 'אמיתי' יותר מכל חלק אחר בתוך עצמינו.
קבלה עצמית רדיקלית (קיצונית): אנו יכולים ללמוד בבטחה איך לאפשר מודעות של ההיבטים השליליים והרעים של עצמנו באמצעות קבלה עצמית מכבדת את מי שאנחנו. מתוך הרצאה 189: "... תפקידם של ישויות אנושיות לשאת עימם היבטים שליליים במטרה לשלב ולמזג אותם. כשאתם נכנסים לחיים אלה, אתם מביאים באופן מיוחד היבטים שליליים איתכם, כדי להתמיר אותם (תהליך הטרנספורמציה)..."
שני היבטים של העצמי המתבונן: אמת ואהבה. התרגול של התבוננות עצמית כנה ילמד אותנו על אמת ואהבה; אנחנו לומדים להיות בכנות עם העצמי, בשילוב עם קבלה מוחלטת של העצמי. ללמוד לקבל את עצמנו, לסלוח ולהיות בחמלה לכל מחשבה נסתרת והרגשה, וכל פעולה, ככל שהיא לכאורה לא מקובלת. זו פעולה זהה ללמידה לחיות באהבה.
האמת: עמדות בונות- להיות אמיתי עם העצמי פירושו לקבל בברכה חומר לא מודע אל תוך התודעה, גם אם חומר זה מגיע בצורה של חלומות מפחידים, מחשבות שליליות או הרגשות לא נעימות. בהתחלה זה אולי נראה מפחיד. החשיפה של מחשבות והרגשות שלילות שלא זכו לחשיפה בעבר, והמודעות לכך ששליליות זו אכן מייצרת את נסיון החיים הלא רצוי , לעיתים קרובות יוצרת רתיעה ראשונית מהתהליך ורצון להדחיק את החומר. עם זאת, דיכוי הופך לבלתי אפשרי למצוא את הקשר בין סיבה ותוצאה.
אהבה: עמדות בונות- ויתור עצמי, הכחשה או רציונליזציה אינם אהבה אמיתית; הם רק מונעים מאיתנו אמת לא נעימה. הדרך לצאת מהפחד שלנו מעצמנו היא ההכרה והזיהוי, באופן הדרגתי, שאנחנו לא אף אחד מהדמויות הפנימיות שבתוכינו, כולל המסכה והעצמי הנמוך. אנחנו נהיים אלו שיוצרים את המפה, לא מה שיש במפה. ההיבטים השליליים שלנו יכולים להיראות כילדים לא בוגרים הנמצאים בתוכינו הזקוקים לתשומת הלב שלנו ולאהבה, כדי ' לגדול' להבעה עצמית בוגרת. המתבונן האובייקטיבי מתחיל בתיפקוד של האגו, כאשר אנחנו מטילים משמעת על חלק אחד מעצמנו שילמד לעמוד בחוץ ולהתבונן על עצמנו.