קנאה
Jealousy
הרצאה 198 - המעבר אל התכוונות חיובית:
"...זה הכרחי לגמרי עבורכם לדעת את ההשלכות השליליות ואת המשמעות של העמדות השגויות שלכם; למשל, מדוע הכעס שלכם, העוינות שלכם, הקנאה שלכם, צרות העין שלכם והדרישות הלא הוגנות והחד-צדדיות שלכם הם באמת לא צודקים. רק כך תוכלו גם להבין שאפשר להצדיק כעס בריא. כאשר זה מובן, אתם יכולים לחוות את זה בצורה נקייה, ללא אשמה, ספק עצמי, חולשה והשפעות מזיקות מתמשכות. קנאה וצרות עין, לעומת זאת, לעולם אינן מוצדקות, ולעולם אינן תגובות בריאות. למרות שניתן להצדיק את תחושת הכעס והפגיעה, כל עוד אינכם יודעים בבירור אם הכעס שלכם מוצדק או לא, תמיד תהיו מבולבלים. אתם תמיד תיטלטלו בין אשמה לטינה, בין שלילה ודחייה של עצמכם, של אחרים ושל החיים, ובין פחד להאשמה. אתם, מצד אחד, תנסו להרגיע ולרכך את הספקות העצמיים שלכם על ידי בנייה מאומצת של הוכחות להצדיק את עצמכם; מצד שני, תהיו משותקים מפחד ומחולשה ולא תוכלו לעמוד על דעתכם. אתם תהיו חלשים ומבולבלים באותה מידה במצבים שבהם אתם מביעים את הדרישות הלא רציונליות והילדותיות שלכם, ואז את כוונתכם ההרסנית ברגע שהדרישות הללו לא נענות, או במצבים שבהם אתם צריכים להגן על זכויותיכם למען האמת. לעתים קרובות שני הביטויים הללו קיימים באותו מצב יחידי, מה שהופך את זה לעוד יותר מבלבל. המיינד שלכם לבד לא יכול לפתור קונפליקטים כאלה. יש להכיר תחילה ולהודות שקיימים אלמנטים הרסניים; אבל אז המיינד חייב להתעמת ולהתמודד איתם, להבין ולתקן."
"הבה נחזור כעת לקנאה, לצרות עין ולתחרותיות. מדוע הם אף פעם לא הרגשות או תגובות רגשיות מוצדקות? במידה מסוימת כמעט כל בני האדם סובלים מחוויות תחושה לא מציאותיות לחלוטין. ילדים סובלים מהם עם אחד מהוריהם או עם אחיהם ועמיתיהם. מבוגרים סובלים מהם עם הרבה מהסביבה שלהם; בכל פעם שלמישהו אחר יש או חווה משהו שהם לא חוו- קנאה, צרות עין ותחרותיות נכנסות פנימה. מדוע ההרגשות הללו אינן מציאותיות? הן לא מציאותיות מכיוון שהחשיבה הבסיסית נובעת מההנחה שליקום יש היצע מצומצם של דברים וחוויות נחשקים ולכן מה שמישהו אחר מקבל, נלקח מכם. זה בכלל לא מובן מאליו ונהיר במיינד שלכם, אפילו לא במיינד הבוגר שלכם, שלא לדבר על אותם רגשות מעורפלים ומבולבלים שאתם חווים מבלי לדעת את משמעותם. כפי שציינתי קודם, זו כבר התקדמות משמעותית אם אתם יכולים להודות ברגשות כאלה, מה שלא הייתם עושים קודם לכן. אבל זה לא השלב האחרון. כעת עליכם ללמוד בבירור מדוע ובאיזה אופן ההרגשות הללו הן אשליה והרסניות. אתם אולי מכירים כמה מדברי האמת, אבל אתם לא באמת מהרהרים במילים האלה ולא משייכים אותן ישירות לרגשות השליליים האלה"
"ברגע שאתם מאמינים בהנחת היסוד שיש לכם סיבה להרגיש מקופחים בגלל שלמישהו אחר יש משהו שאין לכם - זה המצב עם קנאה ו/או צרות עין - אתם גם שוללים את העובדה שאתם אלו שניתקתם את עצמכם ממה שיכולתם לקבל. לא אחרים עושים לכם את זה. אולי אפילו תדעו בתא אחר של המוח שלכם איך אתם פועלים, חושבים ומרגישים כך שבסופו של דבר תרגישו מקופחים. ייתכן שהגעתם למודעות הזו בנתיב שלכם. ייתכן ותודו שאתם לא מוכנים לקחת את הסיכון או לשלם את המחיר הדרוש כדי לקבל את מה שחלק מכם מייחל לו וחלק אחר מכם שולל. אבל אתם עדיין לא משייכים את הידע הזה לקנאה לחרדה שלכם שמא לאחרים יש יותר, או לטינה שלכם על כך שהם עושים זאת."
לכן יהיה זה נבון אם תבחנו תחילה את תחומי הקנאה, צרות העין והתחרותיות שלכם מקרוב מאוד; שנית, אם הודיתם שכל מה שאתם מקנאים בו, אתם גם הודפים; ושלישית, אם בדקתם איך אתם שוללים את זה, איך אתם דוחים היבטים של אותו הדבר שאתם מקנאים בו, הנחוצים להשיג את זה. זה יוביל אתכם להבנה שאחרים שבהם אתם מקנאים כנראה מילאו את החוק הטבעי הגלום בכל חוויה יצירתית. ככל שתעשו זאת יותר, כך תהיה ההבנה שלכם עמוקה יותר שהיקום מניב טוב בלתי מוגבל לכל הישויות הפתוחות לקבל אותו. לכן אין צורך לשמור טינה על שום דבר.
כשאתם מקנאים, ראו כיצד אתם הורסים בכוונה את הסיכוי שלכם לממש את האושר שלכם על ידי גישה מסוימת שמובילה להתנהגות ספציפית. ראו כיצד אתם חוסמים את עצמכם ונשארים עם הגישות השליליות השוללות הגשמה. אתם לא בונים את הגשר בין העמדות הללו לבין הריקנות או חוסר ההגשמה שלכם. לכן אתם הופכים יותר ממורמרים ומרגישים יותר זכאים להיות כעוסים ושליליים.
כשאתם מקנאים וצרי עין, חסרה לכם האמונה במציאות האוניברסלית. מציאות זו היא שפע בלתי מוגבל אם רק תפתחו את לבכם, את המיינד שלכם, את התודעה שלכם ואת יכולות הקליטה שלכם. עם זאת, כאשר אתם מכורים להתכוונות שלילית, אי אפשר להיות במצב של קליטה. קליטה היא חלק בלתי נפרד מהתכוונות חיובית. שליליות וקליטה סותרות זה את זה. האדם השלילי מקופח אפוא כל הזמן. למי שהוא שלילי נראה שהעולם החיצון עושה את הקיפוח, אבל במציאות אותו אדם מנתק את עצמו ממציאות השפע הזמין תמיד של העולם."
"תחרותיות - וריאציה של צרות עין וקנאה - יוצאת גם מהנחת היסוד השגויה לפיה ערך עצמי נקבע על ידי מדידה והשוואה של העצמי עם אחרים. גם זה עיוות מוחלט של המציאות. לא ניתן למדוד שום בן אדם ולהשוות אותו לאחר. לא משנה כמה אנשים אחרים הישגיים ומספקים, או יצירתיים ומסופקים, הם לא טובים או יותר, לא מועדפים או מיוחסים יותר. הם פשוט ניצלו את היכולות היצירתיות שלהם יותר ממה שאתם, המקנאים בהם. הם אולי מצאו את הנישה שלהם בחיים, את ההגשמה שלהם ואת המרכז שלהם, בזמן שאתם עדיין שוללים ונאבקים בהיותכם במרכז שלכם, נגד מימוש הפוטנציאל שלכם.
אני לא יכול להדגיש מספיק שהֲבָנָתְכֶם את הגישות ההרסניות והסותרות הכלולות בקנאה, צרות עין, טינה, תחרותיות, האשמה וכדומה, לא צריכות להניע שוב את ההרגשות הללו אל מתחת לפני השטח. הן חייבות להישאר על פני השטח ולהיראות כפי שהן, עד שתְּשַׁנּוּ באמת את זרמי האנרגיה הללו. אל תשכחו לרגע אחד שכל תחושה כזו גוזלת אנרגיה. האנרגיה המבוזבזת הזו לא יכולה לעבוד לטובתכם, אלא חייבת לפעול נגדכם באופן שתפגע ותקפח אתכם, שכן אתם תוקעים טריז מפריד ביניכם לבין עושר הבריאה."
"ניתן להעלים ספק רק כאשר אתם מפנים מקום ומנסים גישה בוטחת. אם אתם רק מודים בחוסר האמון שלכם, מבלי ללכת רחוק יותר כדי לברר מה זה אומר, למה זה לא בסדר, ואיך זה יכול להיות אחרת, מן ההכרח שתישארו בסטטוס קוו. כך זה עם רבים מכם בנקודה זו בנתיב. אתם יכולים לומר, 'כן, יש לי שנאה, צרות עין, האשמה, מרירות, דרישות לא רציונליות', או מה שלא יהיו. 'כן, אני מרושע; אני רוצה להרוס; אני מקנא; אני רוצה לקחת הכל ולא לתת כלום'.
אבל אם אינכם בוחנים את המשמעות העמוקה יותר של הגישות הללו, אם אינכם מבינים עד כמה ההשערות, האמונות והפרשנויות הבסיסיות שלכם לא מציאותיות, אינכם יכולים לוותר על השליליות ההגנתית ולחוות את החיים באמת. עליכם לבחון את החשיבה ואת המסקנות הטמונות בתוך תרעומת, חוסר אמון, קנאה, עוינות וכדומה, כי המסקנות הללו נמצאות רק בראש שלכם.
זו הדרך להגיע לעמדה של לרצות ולהיות יכולים לוותר על הכוונה השלילית והביטוי השלילי שלכם לחיים: זו הדרך לעשות את המעבר להתכוונות חיובית. הביטוי החיובי הוא, למשל, לוותר על הקנאה כי אתם יכולים באמת לרצות להשיג את מה שאתם חושקים ולהיות מוכנים לשלם את המחיר. אתם רוצים לבדוק באיזו דרך אתם 'חוטפים' / לוקחים במהירות מבלי לקבל את התנאים הדרושים שאתם סותרים ומפריכים אותם. כשאתם מטפחים את המחשבה: 'יש מספיק בשבילי. אני יכול לאפשר לאחרים לקבל. בוא ניתן להם את זה. האם אני באמת רוצה את זה? האם אני משלם את המחיר על מה שאני מקנא בו? האם אני באמת מתחייב לכל מה שאני מתרעם עליו ומקנא באנשים אחרים? אם אני לא עושה את ההתחייבויות האלה, האם יש לי את הזכות לרצות לקחת את זה מהם או לשמור להם טינה?' אז אתם יכולים להתפלל ליכולת שלכם לאהוב, ממש כאן ועכשיו מהבחינה הזו: לתת לאחרים ליהנות."
הרצאה 237: מנהיגות- התעלות מעל תיסכול:
"הייתי רוצה לחקור כאן עוד כמה גישות כאלה. לעתים קרובות, חבריי היקרים והאהובים ביותר, אני רואה אתכם תקועים בגישות שבאמת גדלתם מהן. זה מאוד מזיק. כשלא צמחתם עדיין מיחס ילדותי ושלילי, אבל אתם מתמודדים עם זה, אז הנזק אינו גדול. כשאתם עדיין נאבקים ביחס הזה, לומדים עליו ועל ההשלכות שלו, מגלים אותו ברמות עמוקות יותר, כולל המגוון והעֲדִינוּת שבהן יכולות להתבטא התכונות הללו, אז אתם בדיוק היכן שאתם צריכים להיות. אבל לעתים קרובות מדי אתם מתנערים מהאמת שאתם אכן מתקדמים הרבה יותר בהתפתחות שלכם וכבר לא במצב שבו אתם צריכים להפעיל שוב ושוב גישות שהיו שייכות לכם לפני שנים, או אפילו לפני חודשים. במונחים של מדידות רוחניות, חודשים אלו הם תקופות חיים, ובכל זאת אתם מתעקשים להחזיק בהרגלים הישנים שלכם ולהישאר במקום שבו אתם כבר לא שייכים. אתם לא חושבים שאכן גדלתם מהקנאות שלכם, מהתחרותיות שלכם, מחוסר הנתינה שלכם, מהאנוכיות שלכם, מחוסר הדאגה שלכם, מחוסר האהבה שלכם, מהאשמה שלכם והטינה שלכם על אחרים על התוצאות של חוסר הנתינה שלכם."
"נתינה היא מעשה פשוט מאוד הכולל גם את המחשבה והכוונה מאחורי המעשה. בנתינה אמיתית אתה קובע: "אני רוצה להיות מכשיר של המציאות האלוהית להעשיר את העולם באמצעות האלוהות שרוצה להתבטא דרכי. אני רוצה לעשות את זה לא בשביל הרחבה והגדלת האגו שלי ולא בשביל שום מניע נסתר או יתרון אחר". המחשבה הזו, הגישה הזו, למעשה תביא לכם יתרונות רבים. זה ייתן לכם את ההערכה העצמית וגם את התחושה שאתם ראויים ולתבוע את השפע שאתם מגששים נואשות אחריו בדרכים פגומות. גישה זו חייבת לגבור ולשרור כאקלים פנימי בסיסי, כולל ומחלחל. אז הקנאה כבר לא יכולה להתקיים. הנתינה והערכים של האדם האחר לעולם לא יוכלו לגרוע מאלו שלכם; אתם תדעו זאת ותחוו זאת.
הנתיב מכשיר אתכם למצב מתקדם זה של כנות והגינות. אתם יכולים, עד עכשיו, להודות די בקלות כיצד יש לכם מְנָיוֹת בהשערות מסוימות ואינכם רוצים להאמין אחרת. ואתם יכולים גם לטעון שאתם עם זאת גם אובייקטיבים. זה לא אפשרי, חברים שלי. שכן כשאתם מסונוורים מהאינטרס האישי והצדקנות, מהטינה והדרישות, מהפחד והאשמה, מהחמדנות והקנאה, מכל מיני הרגשות ומחשבות שליליות, ההערכות שלכם אינן, ולא יכולות להיות אובייקטיביות."
"אם אינכם יכולים לשאת את הכאב הרגעי שלא הבינו אתכם נכון, של ביקורת - בצדק או לא - אז אין לכם את הבסיס האיתן הדרוש למנהיג אמיתי. מנהיגות פירושה סיכון מתמיד. אם אינכם רוצה לקחת את הסיכון, והינכם מלאי קנאה, טינה ומרידה כלפי מי שנוטל על עצמו את אחריות המנהיגות על כל המשתמע מכך, כיצד תוכלו לטעון עבור עצמיכם.
לפעמים, ידידי, אתם עדיין מסתובבים ומתלוננים על אומללות או חוסר סיפוק זה או אחר, ובוחרים לא להתחבר לעמדות אלו בדיוק. הם היוצרים של חוסר ההגשמה והתסכולים שלכם. עם חוסר הרצון שלכם לחשוף את עצמכם לאפשרות להיות מתוסכלים, אתם מגבילים את חייכם לגבולות צרים מאוד והופכים את עצמכם לפגיעים שלא לצורך בצורה שבירה. כשאתם משחררים את עצמכם מהמכשולים של אנוכיות, מההתעקשות לעולם לא לחוות תסכול, מחוסר אהבה וחוסר נתינה, מהגדלת האגו, מקנאה וטינה; כשאתם מוותרים על חוסר משוא פנים, על ההטיה והחד-צדדיות שלכם, אז אתם תסירו מכשולים עיקריים להגשמה שלכם.
אושר משמעו הרבה דברים. זה אומר את כל הדברים שדיברתי עליהם כאן. כשחזרתם הביתה למשאבים שלכם, לגדולה הפנימית שלכם בגלל שלמדתם את הלקחים, אתם חייבים להיות מנהיגים בדרך זו או אחרת. מנהיגות לא תמיד לובשת צורה של ביטוי חיצוני גלוי. זה קיים גם בדרכים עדינות יותר. למעשה, זה כמעט תמיד מתחיל בדרכים עדינות ובלתי מורגשות. אבל אתם תהיו סמכות בפני עצמה במובן הטוב של המילה. לא תהיה לכם סמכות אמיתית אלא אם תשקלו מחדש את הגישות שהזכרתי, והקנאה וצרות העין שלכם מופיעות כאשליה הכואבת שהן. עדיין, לעתים קרובות מדי אתם לוקחים אותן ברצינות, אתם לא מכירים בהן בתור אשליות ואתם מצדיקים אותן. אתם מתנהגים כאילו אחרים שיש להם יותר סמכות לקחו אותה מכם."