איזון
1. איזון בין ניגודים:
בעיות רבות מתעוררות כאשר אנחנו מקטבים לכיוון קיצוני אחד - למשל, אינטלקט טהור או רגש טהור. המדריך מדבר על ההסכמה לקבל ניגודים לכאורה כמו היגיון ורגש, נתינה וקבלה, פעילות ופסיביות או כוח ופגיעות.
בגרות רוחנית כרוכה בשילוב דואליות, לא בחירה ביניהן. הדרך כרוכה בהבאת הדואליות הזו להרמוניה, במקום דחיית האחת לטובת השנייה. המשמעות היא בהכרה בצורך ובאמת של שני הקטבים של כל סתירה, כביכול.
"האמת תמיד נמצאת באיזון הדינמי בין הקצוות... כל האמת טמונה באיחוד הניגודים. הטעות טמונה בקיצוניות ובחד-צדדיות."
הרצאה מס' 130: מציאת קשר אמיתי בין עולם הרגש לעולם התבונה
2. איזון רגשי ומנטלי:
נושא מרכזי בהרצאות הוא למידה לאזן בין רגשות ומחשבות. הכחשת רגשות מובילה לחוסר איזון, אך כך גם ההצפה על ידם. העצמי הבריא מכיר ברגשות תוך שמירה על חשיבה צלולה. דיכוי רגשות מוביל לקיפאון, בעוד שהצפה מובילה לכאוס.
צמיחה רוחנית דורשת כנות רגשית - מתן אפשרות לעצמנו להרגיש לעומק - אך גם פיתוח סמכות פנימית כך שחיינו לא יוכתבו על ידי דפוסי רגש תגובתיים. חופש אמיתי נובע מאיזון המיינד והרגשות, תוך שימוש בכל אחד מהם ככלי להבנת העצמי והחיים.
"איזון מגיע כאשר הרגשות שלך מורגשים ומוכרים, אך אינם מקבלים שליטה מוחלטת על החלטותיך."
הרצאה מס' 222: מעברים בחיי הרגשות
3. איזון בתהליך הריפוי:
כאשר עובדים על עיוותים פנימיים והיבטים של העצמי הנמוך, המדריך מייעץ לא לעבור מהדחקה לפינוק. טרנספורמציה אמיתית נובעת משילוב איטי של החלקים המקוטעים של העצמי בצורה מאוזנת. כשאנחנו חושפים את הדפוסים הלא מודעים שלנו ומתמודדים עם העצמי הנמוך שלנו, המדריך מסביר שיש לשים לב שלא לעבור מדיכוי לביטוי יתר.
הריפוי חייב להיות מאוזן - שילוב עדין ומודע של חושך אל האור. התפתחות רוחנית היא מחזורית. טבעי שיהיו שלבים של עימות עצמי עמוק ואחריהם תקופות של מנוחה. כפיית צמיחה או חוסר סבלנות יכולים למעשה לעכב את הריפוי.
"אינך יכול לכפות את האמת, וגם אינך יכול לברוח ממנה. צמיחה אמיתית היא תמיד מיקצב בין התרחבות למנוחה, בין עימות והטמעה."
הרצאה מס' 203: חדירת ניצוץ האור אלוהי לאיזורים החיצוניים
4. איזון בין נתינה וקבלה
המדריך מלמד שאהבה ומימוש עצמי דורשים איזון בין נדיבות וקליטנות. נתינה מוגזמת ללא פתיחות לקבלה מובילה לטינה, לדלדול ולריקון; רק חילופים מאוזנים תומכים בחיבור אמיתי. רבים מאיתנו חוסמים אהבה על ידי נתינה מוגזמת כדי לשלוט באחרים או כדי לקבל אישור. יש את החוק הרוחני של איזון בין נתינה וקבלה. כאשר אנחנו נותנים יותר מדי מתוך כפייה, אשמה או שליטה, זה מעוות את האהבה. כאשר אנחנו חוששים לקבל, אנחנו חוסמים שפע. התמסרות ומצב של קליטות חיוניים לאהבה כמו נדיבות ופעולה.
"אהבה אמיתית יכולה להתקיים רק באדם המסוגל לתת ולקבל במידה שווה. איזון זה הוא מהותה של מערכת יחסים בריאה."
הרצאה מס' 154: פחד מעצמי- נתינה וקבלה
5. איזון כמצב דינמי
המדריך לעולם לא מגדיר איזון כנקודה קבועה או נוקשה - הוא נוזלי. איזון אינו עניין של להיות במרכז בצורה מושלמת כל הזמן. זה יותר כמו הליכה על חבל דק: הסתגלות מתמשכת בתגובה לזרימת החיים. ניסיון לשמור על איזון מלאכותי (למשל, ניסיון לא להרגיש כעס או עצב לעולם) חוסם את החיוניות. איזון אמיתי כולל שמחה, כאב, תשוקה, מנוחה - זוהי תנועה חיה ותגובתית של הנשמה.
"איזון אינו אומר שהמצב שטוח וסטטי. זהו שיווי משקל דינמי הזורם עם הגאות והשפל של עולמך הפנימי והחיצוני."
הרצאה מס' 134: מושג הרוע
ככל שאנחנו מתבגרים מבחינה רוחנית, איזון הופך לחסר מאמץ. תוצאה של היותינו מיושרים עם האמת הפנימית.
"ככל שתתפתחו יותר, כך תראו שאיזון הופך טבעי ומנציח את עצמו. הוא ינבע מהמהות שלכם."
הרצאה מס' 127: ארבעה שלבים של התפתחות אבולוציונית
"כל סטייה מאיזון מובילה לסבל. לא בגלל שהחיים אכזריים, אלא בגלל שחוסר האיזון עצמו הוא צורה של שקר פנימי".
הרצאה מס' 108: אשמה בסיסית על חוסר אהבה – התחייבויות
סבל הוא אות לכך שאיבדנו את שיווי המשקל הפנימי. כאב יכול לשמש כמדריך, המראה לנו היכן אנחנו מנותקים מהמרכז הפנימי שלנו. איזון בעבודת הנתיב אינו משהו ש"משיגים". זה משהו שממשיכים להתיישר איתו. זה דורש כנות, נוכחות ונכונות להשלים לחיות עם פרדוכסים, כביכול.