Kenny Rivero
תרגול
Dottie Titus כתבה ההלפרית
1. 'קחו בעיה עכשווית. הפשיטו את הבעייה מכל השכבות של התגובות הכפויות שלכם. הרובד הראשון והשימושי ביותר הוא של רציונליזציה, של "הוכחה" שיש להאשים אחרים או מצבים ולא את הקונפליקטים הפנימיים ביותר שלכם שגורמים לכם לאמץ גישה שגויה לבעיה הממשית שעומדת בפניכם. הרובד הבא עשוי להיות כעס, טינה, חרדה, תסכול. מאחורי כל התגובות הללו תמצאו את הכאב בכך שאתם לא אהובים... כשאתם חווים- בבעיה הנוכחית שלכם- את הכאב שאתם לא אהובים, זה ישמש להעיר מחדש את הפגיעה בילדות.'
2. 'עם הפגיעה הנוכחית, חישבו לאחור, תנסו להעריך מחדש את המצב לגבי ההורים שלכם - מה הם נתנו לכם, איך באמת הרגשתם כלפיהם. אתם תהיו מודעים לכך שבמובנים רבים חָסַר לכם משהו שמעולם לא ראיתם בבירור - לא רציתם לראות את זה. תגלו שהדבר בוודאי פגע בכם כשהייתם ילדים, אך אולי שכחתם במודע את הפגיעה הזו. עם זאת, זה לא נשכח בכלל. הפגיעה בבעיה הנוכחית שלכם היא אותה פגיעה.'
3. 'כעת העריכו מחדש את הפגיעה הנוכחית שלכם, השוו אותה לפגיעה בילדות. לבסוף, תוכלו לראות בבירור איך הן אחד ואותו דבר. לא משנה עד כמה הכאב הנוכחי שלכם אמיתי ומובן, עם זאת, הוא אותו כאב הילדות. מעט אחר כך תראו כיצד תרמתם בהבאת הכאב הנוכחי, בגלל הרצון לתקן את הפגיעה בילדות. אבל תחילה, אתם רק צריכים להרגיש את ההקבלה של הכאב.
4. 'ברגע שתצליחו לסנכרן את שני הכאבים הללו ולהבין שהם אחד וזהים, השלב הבא יהיה הרבה יותר קל. אז, על ידי התבוננות על הדפוס החוזר ונשנה בבעיותיכם השונות, תלמדו להכיר היכן הדמיון קיים אצל ההורים שלכם ובאנשים שפגעו בכם או מכאיבים לכם כעת. כאשר אתם חווים את ההקבלות האלו באופן ריגשי, זה יוביל אתכם הלאה בדרך המסוימת של המסת בעיה בסיסית זו. הערכה אינטלקטואלית גרידא לא תניב שום תועלת. כשאתם מרגישים את הדמיון ובו בזמן חווים את הכאב של עכשיו ואת הכאב של אז, לאט לאט תבינו איך חשבתם שעליכם לבחור במצב הנוכחי מכיוון שעמוק בפנים אתם לא יכולים להודות ב"תבוסה".
5. 'רק לאחר שתחוו את כל ההרגשות הללו ותסנכרנו את ה"עכשיו" ואת ה"אז ", תוכלו להיות מודעים לאופן שניסיתם לתקן את המצב. תוכלו לראות יותר את האיוולת של הרצון הלא מודע הזה, את חוסר התועלת המתסכל של זה. תסקרו את כל הפעולות והתגובות שלכם מתוך הבנה ותובנה חדשה זו – ובעקבות זאת, תשחררו את הוריכם, תשאירו את היַלְדוּת שלכם באמת מאחור ותתחילו דפוס התנהגות פנימי חדש שיהיה בונה ומתגמל לאין שיעור לעצמכם ולאחרים. אחרים. אתם כבר לא תבקשו לשלוט במצב שלא יכולתם לשלוט בילדותכם. תמשיכו מהמקום שאתם נמצאים, שוכחים וסולחים, באמת בתוככם, בלי לחשוב שעשיתם זאת. כבר לא תצטרכו להיות אהובים כמו שהייתם צריכים להיות כשהייתם ילדים. ראשית, אתם נהיים מודעים לכך שזה מה שאתם עדיין רוצים, ואז אתם כבר לא מחפשים סוג זה של אהבה. מכיוון שאתם כבר לא ילדים, תחפשו אהבה בדרך אחרת, כשתיתנו אותה, במקום לצפות לקבל אותה.
6. 'כדי להיות פוריים ולהביא תוצאות אמיתיות, זה חייב להיות מעבר לידע אינטלקטואלי בלבד. אתם צריכים לאפשר לעצמכם להרגיש את הכאב של חוסר הגשמה מסוים כיום וגם את הכאב של חוסר הגשמה בילדות שלכם. ואז תשוו בין השניים עד שכמו שתי שקופיות נפרדות, הן מתמקדות בהדרגה והופכות לאחת. ברגע שזה קורה, התובנה שאתם זוכים לה, החוויה שאתם מרגישים, בדיוק כמו שאמרתי כאן, יאפשרו לכם לנקוט בצעדים נוספים שצוינו. אם יש משהו שלא קיבלנו מההורים שלנו והיעדר הדבר הזה גרם לנו כאב, ננסה להשיג אותו מבן הזוג שלנו. הרגשנו את החוסר בצורה חריפה, אך הוא התנגש עם הצורך שלנו שההורים שלנו יהיו מושלמים, אז קברנו אותו עמוק בתוך הלא מודע שלנו. חלק מאיתנו מפחד להרגיש את הרגשות האלה, ולכן אנו מבקשים למצוא דרך "לנצח" כך שלעולם לא נצטרך. זה החלק שמשחזר את המצב הישן שוב ושוב. אם אנו יכולים "לנצח", אנו מאמינים שנהיה בטוחים ולעולם לא נצטרך להרגיש את הרגשות הללו. המדריך אומר שאנחנו חייבים למצוא את הכאב המקורי הזה ולהרגיש אותו עכשיו, כך שהוא כבר לא ירדוף אותנו כמו איזה איום מעורפל התלוי מעל מערכות היחסים שלנו.
איך נעשה זאת?
1. קחו בעיה עכשווית
2. תסירו את התגובות שלכם
3. תשחררו את האשמת האחר, את ההוכחה שאתם צודקים
4. תשחררו כל כעס, חרדה, תסכול
5. תרגישו את הפגיעה בכך שאתם לא אהובים במצב הנוכחי
6. תחברו את התחושה הנוכחית לאיך שהרגשתם כילדים
7. תראו כיצד רגשות אלו דומים או זהים
8. תרגישו את הכאב ביסודיות ככל שתוכלו. ברגע שתוכלו לחבר את הכאב הנוכחי לכאב מהעבר, תתחילו לראות כיצד הכאב הזה התרחש פעמים רבות במסגרות שונות: עם חברים, בני זוג, בוסים, ילדים. הנסיבות אולי נראות שונות מאוד, אך אם הכאב מרגיש דומה, הן קשורות. זה צריך להיות תרגיל תחושתי, ולא תרגיל אינטלקטואלי.
כיצד אנו משחזרים את מצב הילדות?
- אנחנו פועלים בדרכים שיגרמו לבן הזוג שלנו להגיב בצורה הנדרשת / הצפויה
- אנרגטית, אנו דורשים מהם לפעול בדרכים האלה
- אנחנו מפרשים דברים כך שיתאימו לתמונת הילדות.
- אנחנו נוטים להתמקד בדומה ולא שמים לב לשונות.
תעבדו עם השאלות הבאות:
1. באיזו דרך או דרכים חוסר היכולת של ההורים שלכם לאהוב באופן בוגר גרם לכם להרגיש פגועים או לא ממומשים?
2. איך הגזמתם ו / או מיזערתם את כאבי הילדות שלכם?
3. . מה אתם עדיין נחושים לקבל מההורים שלכם (או מאחרים)? באיזה אופן אתם מסרבים לקבל את הפגמים שלהם כעת?
4. עם בעיה עכשווית, איך אתם עושים רציונליזציה כדי להוכיח שבאחרים האשם, במקום להתמודד עם הקונפליקט והעמדה הפנימיים שלכם?
5. באילו דרכים אתם מסיתים אנשים אחרים להתנהג כמו שההורים שלכם נהגו בילדות שלכם?
6. שימו לב לדגש שאתם נותנים לאיך שאתם אהובים ולא על האופן בו אתם נותנים אהבה. זהו רמז שאתם עדיין מנסים לתקן את הפגיעה המקורית במקום להתמסר לכאב ולקבל אותו.
Jan Rigsby נערך על ידי ההלפרית
2תרגול
בחרו בן זוג שאתם אוהבים מההווה או שאהבתם בעבר. אילו היבטים של האדם הזה הם כמו אמא שלכם? כמו אבא שלכם? איך האדם הזה דומה להורה הלא אוהב? איך הוא דומה להורה האוהב? כיצד אתם משחזרים ומנסים להתגבר על פגיעה ישנה בילדות במערכת היחסים הנוכחית? וכיצד שיחזרתם אם אתם כותבים על מערכת זוגית מהעבר?
השתמשו בתהליך הבא לביצוע המטלה שלעיל:
1. תתבוננו ותניחו בצד את התגובות העל-הכפויות שלכם במערכת היחסים (רציונליזציה, האשמה, כעס, טינה, חרדה, תסכול).
2. מאחורי התגובות הללו, תמצאו את הפגיעה האמיתית.
3. תעריכו מחדש את הפגיעה הנוכחית, ותשווה אותה לפגיעה בילדות - תראו שהן זהות - תסנכרו את הכאב.
4. תעריכו מחדש את הפגיעה הנוכחית, ותשווה אותה לפגיעה בילדות - תראו שהן זהות - תסנכרו את הכאב. תראו כיצד הבאתם את הכאב הנוכחי על מנת "לתקן" את הפגיעה בילדות ולא להודות ב"תבוסה".
3תרגול
Karin Knoblich כתבה
עם כל מה שקורה בעולם אני לא יכולה שלא לתהות איך מתמודדים הילדים. ילדי העולם הזה וגם הילדים שבתוכנו.
מהם זכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלכם? מה הם מעוררים בכם? שלי כרוכים באירועים מפחידים, כמו פרידה מאמא שלי, סיוטים וכו'. נראה שהפעמים שבהם טופלתי באהבה, לא הותירו זכר של זיכרון. אולי זה בגלל שהזיכרון שלנו הוא בעיקר פונקציה של הגנה והישרדות.
ילדים משגשגים בנוכחות מבוגר אוהב שמדריך אותם, מציב גבולות מתאימים ומחזיק אותם באמפתיה בזמן שהם מתוסכלים. ילדים מפחדים להיות לבד כי הם מודעים היטב לעובדה שהם לא יכולים להסתדר בעצמם. הפחד הזה מלהיות לבד מועבר לעתים קרובות לבגרות. פיתוח היכולת להיות הורים לעצמנו הוא חיוני באופן שבו אנחנו מתייחסים לעצמנו.
עם מספיק אובייקטיביות נוכל לצאת מחוץ למה שאנחנו חווים ולחזות בילד הפנימי שלנו ולשאול: "מה אתה מרגיש? מה אתה צריך?" כאשר אנחנו נותנים את תשומת הלב האוהבת הזו לעצמנו, אנחנו יוצרים קשר עם הילד הפנימי ברמה רגשית. אנחנו מתחילים לייצר אהבה באותו אופן שמטפל אוהב היה עושה. לאחר מכן נוכל להרגיע את עצמנו כי אנחנו יכולים לצאת מחוץ לחוויה הרגשית בה אנחנו נמצאים. אנחנו יכולים ממש להיות הורים לעצמנו בצורה שאולי אף פעם לא ראינו מודל כמו זה, קודם לכן.
ככל שאנחנו מתוסכלים יותר מהצורך שלנו בנוכחות אוהבת, כך גדל הסיכוי שנכוון את עצמנו כלפי אחרים שאינם יכולים או לא יתנו לנו את זה. אנחנו עשויים לחפש את זה בדרכים שפשוט לא עובדות. אנחנו עשויים אפילו לעורר דחייה ולחזק אמונות כוזבות לגבי עצמנו. זה עשוי להתבטא כצורך באישור מתמשך מבן הזוג שאנחנו אכן אהובים, או בחיפוש אחר אישור מאחרים. ככל שתלמדו לחבק את הילד הפנימי, לא תתנו עוד לחוסר הביטחון שלכם לקבוע את מעשיכם ואת ההתנהגות שלכם. הילד הפוחד או הפגוע בתוככם לא ינהל יותר את חייכם ויחבל במה שהכי משמעותי עבורכם, כי אתם יכולים להחזיק אותו או אותה בנעימות ובהבנה.
תרגול בדמיון מונחה: לחבק את הילד הפנימי
בידקו שנוח לכם מבחינה פיזית והתמקדו בנשימה. היו מודעים לתחושות בגוף. שחררו כל מתח שאתם מחזיקים. בעיני רוחכם, ראו את המספרים מעשר ועד אפס, נספרים לאחור ומחזירים אתכם אל הילדות שלכם. בספירה של אפס דמיינו מסדרון עם דלתות רבות. ביחרו דלת אחת וראו את הדלת הסגורה בבהירות רבה בעיני רוחכם. כשתפתחו את הדלת, תיכנסו לסצנה מהילדות שלכם. עכשיו פיתחו את הדלת.
מה אתם רואים? התבוננו בסצנת הילדות שלכם ומיצאו את הילד שלכם.
איך הילד שלכם נראה? מה הילד שלכם לובש או עושה? איך נראה החדר? האם הילד שלכם נראה מפוחד, עצוב, שמח או? בידקו אם אתם יכולים למשוך את תשומת הלב שלו. מה הילד שלכם צריך ברגע זה? כל שעליכם לעשות זה להקשיב לילד ולהודיע לו שאתם שם.
ייתכן שהילד שלכם לא יבטח בכם ואולי אפילו יכעס עליכם. פשוט הרשו לכל מה שמרגיש לכם אמיתי באותו רגע להיות. אל תתאמצו להמציא את זה. עשו מאמץ טוב להתחבר לילד שלכם ולנסות להבין מה קורה. אתם לא צריכים להציע פתרונות, אלא פשוט להיות נוכחים עם מה שיש. תרגיעו אותו או אותה לגבי האהבה שלכם ותנו תוקף לכל הרגשות המובעים. תאפשרו לעצמכם להרגיש את הרגשות של הילד. אם זה מרגיש נכון, הרימו את הילד או החזיקו אותו או אותה. אפשרו לילד שלכם לדעת שאתם כאן עכשיו ושתדאגו לו או לה מעתה ואילך.
אתם יכולים להיות בנוכחות אוהבת גם אם זה מרגיש לכם לא מוכר או לא נוח. הבהירו לילדכם שכל מה שקרה בעבר נגמר. הביאו את הילד שלכם אל ההווה איתכם.
תראו את המספרים מאפס עד עשר בעיני רוחכם. אפשרו זמן לשלב את החוויה של מיזוג העבר וההווה.
ציטוטים מהרצאה מס' 73:
הדחף הכפייתי לשחזר ולהתגבר על פגיעות ילדות.
"מכיוון שילדים זוכים לעתים רחוקות כל כך לאהבה בוגרת ולחום, הם ממשיכים לרעוב לכך למשך כל החיים, אלא אם החוסר והפגיעה האלו מזוהים ומטופלים כראוי. אם לא, כמבוגרים הם יעברו את החיים ללא מודעות, בוכים על מה שהחמיצו בילדותם. זה יגרום להם לא להיות מסוגלים לאהוב בבגרות. אתם יכולים לראות איך המצב הזה ממשיך מדור לדור.
לא ניתן למצוא את המרפא על ידי הבעת משאלה שהדברים יהיו שונים ושאנשים ילמדו לתרגל אהבה בוגרת. המרפא טמון אך ורק בכם. נכון, לו הייתם מקבלים אהבה כזו מההורים שלכם, הייתם נמצאים בלי הבעיה הזו שאתם לא ממש ובאופן מלא מודעים לה. אבל החוסר הזה בקבלת אהבה בוגרת לא צריך להטריד אתכם ולא את החיים שלכם, אם אתם הופכים מודעים לזה, רואים את זה ומארגנים מחדש את המשאלות הקודמות הלא-מודעות, החרטות, המחשבות והמושגים שלכם, על ידי התאמתם למציאות של כל מצב.
כתוצאה מכך, אתם לא רק תהפכו לאדם מאושר יותר, אלא תוכלו גם להעניק אהבה בוגרת לאחרים: לילדים שלכם, אם יש לכם, או לאנשים אחרים בסביבתכם, כך שתתחיל תגובת שרשרת מיטיבה. תיקון עצמי מציאותי שכזה מנוגד מאוד להתנהגות שלכם הפנימית הנוכחית, אותה נשקול כעת...
כל האנשים, כולל אפילו אותם מעטים שהתחילו לחקור את המיינד הלא מודע ואת הרגשות .שלהם, מתעלמים בדרך כלל מהקשר החזק בין הכמיהה וחוסר ההגשמה של הילד לבין הקשיים והבעיות הנוכחיות של המבוגר, מכיוון שרק מעט מאוד אנשים חווים באופן אישי - ולא רק מזהים בתיאוריה - עד כמה הקשר הזה חזק. הכרחית שתהיה מודעות מלאה לכך..."