אומניפוטנציה

Omnipotent

על פי המדריך, יש שני סוגים של אומניפוטנציה:

הסוג הבריא הוא שילוב של תודעה ואנרגיה ויש בו את הגרעין האלוהי.
הסוג המעוות הוא הפעלה של הרצון העצמי שבאגו הקטן.

הרצאה 132:

"זה מאוד חשוב כי בעבודתכם בנתיב תמצאו באילו תחומים במיוחד אתם לא רוצים לוותר על אומניפוטנציה, הנאה עילאית ואת הנוחות שהרוח מתגעגעת אליה, מצב שבו קשיים לא קיימים. אתם משתוקקים יותר למצב הזה (של אומניפוטנציה וכו') ממה שאתם יודעים. אתם לא רוצים לקחת אחריות כי זה עדיין נראה לכם כנטל. בפינת ההוויה שלכם, אתם מאמינים שהמצב הילדותי שבו לא קיימת אחריות בוגרת יכול להישמר."

הרצאה 168:

"השילוב של התודעה והאנרגיה הוא באמת רב עוצמה. זוהי האומניפוטנציה הנכונה לְיַחֵס לאלוהים והילד נותן לזה פרשנות שגויה; יש לו ידע פנימי טבוע בתוכו (איהרנטי) של האומנפוטניות והוא משתמש בו לרעה. השימוש לרעה מתרחש כשהאומניפוטנציה היא בשירות האגו הקטן בעל הרצון העצמי. יש להתגבר עליו כדי למצוא את הגרעין האלוהי של האדם, שבו אומניפוטנטיות אמיתית שולטת באופן נעלה.

הרצאה 173:

"הרצון הילדותי לאימפוטנטיות המחרים ומנדה תסכול אינו יכול לממש את כוחותיו האלוהיים של האדם, היכן שקיימת אומניפוטנציה אמיתית. זו האמיתית אינה באה מתוך נזקקות, ייאוש, תאוות בצע, גאווה ורצון עצמי, אלא מהמקום שכבר פגשנו והצלחנו להתגבר על האשליות שמאחוריהם."

הרצאה 208:

"יהיו החוקים והתכונות האלוהיות הקיימים ביקום אשר יהיו, ברגע שהם מבטאים את עצמם במצב האני המבודד, מנותקים מן המציאות הפנימית העמוקה יותר, הם נעשים מעוותים והרסניים. הבה ואתן לכם דוגמה:

ילד קטן מאמין שהוא כל יכול. הפסיכולוגיה מציינת את הביטוי הברור מאוד לדרישתו ותובענותו של הילד לאומניפוטנציה כחוסר בגרות ואגוצנטריות הרסנית. זה אכן כך, אבל זה גם הרבה יותר. תחושת האומניפוטנטיות היא זיכרון של מצב אחר, מצב של תודעה שבה, למעשה, המחשבות הופכות לדברים ולאירועים ברגע שהן נוצרות. זמן ומרחק הם חלק מהמצב המתעתע, המטעה התלת-מימדי של התודעה, ולכן הם אינם קיימים בתחום של מודעות מורחבת הרבה יותר. תודעתו של התינוק עדיין מכוון באופן חלקי למצב האישיות הכוללת שלו. עם זאת, כאשר הזיכרון מתורגם למצב האגו התַּחוּם והמוגבל, הוא יוצא מבולבל."

הרצאה 234:

"במצב של מציאות אולטימטיבית, הנשמה היודעת את כל יכולתה, את האלוהות שלה - יודעת את כוחה לרפא, את כוחה ליצור עולמות וליצור מחדש את העצמי בצורות מרובות שמחה, למוסס צורות אלו וליצור אותם מחדש.

אבל האישיות המודעת תופסת במעורפל מצב זה של אומניפוטנטיות באופן מעוות, כמו את שני המושגים האחרים [ שלמות ואלמותיות]. כאשר מסר מעוות זה ממצב העצמי הגבוה מגיע דרך משפך דק של הערוץ שקיים עדיין בצורה צרה מאוד, אז הביטוי שלו הוא התביעה הילדותית של אומניפוטנטיות, שכולכם מכירים, הקיימת בילדים צעירים ובהיבטים האינפנטילים של מבוגרים גם כן. במצב המעוות הזה, הלא-בוגר, הרצון העצמי מצווה ומכתיב אומניפוטנציה מוחלטת: "אני רוצה את זה בדרכי שלי. אסור שיהיו מכשולים ועיכובים, ללא קשר למחירים שמשלמים האחרים. אני חייב שהרצון שלי יתממש באופן מיידי, ללא תלות בתוצאות." תחושה זו של האומניפוטנציה של האישיות החיצונית היא התעקשות על פתרונות קסם שאמורים לחסל את הצורך ללמוד לגדול מתוך התמודדות עם המציאויות שכבר יצרתם, כגון תסכול, כאב, קשיים, מאבק.

המניע ברמה של העצמי הגבוה לחוות את המצב האלוהי האמיתי של האומניפוטנציה אין לו שום קשר עם גאווה, רצון עצמי או פחד. הוא לא מרחיק / מדיר אחרים. הוא תמיד כולל אותם. זה כוח חזק ומבריק של ביטוי עצמי שאינו פוגע באחרים. סוג האימפוטנטיות של המצב הלא בוגר תמיד פוגע באחרים ורוצה להגביל אותם למען כוח גדול יותר משלו, להכניע אחרים ככלי עבור עצמו. המצב האלוהי של אומניפוטנטיות נהנה מהאימפוטנטיות השווה של אחרים. לעולם אין מאבק כוח בין ישויות במצב הזה."

לחזרה לרשימת המושגים

הקודם: שלושה טיפוסי אישיות