שבעה חטאים קרדינלים
The Seven Cardinal Sins
לדברי המדריך, 'חטא'- והוא שם את המילה במרכאות- הוא תוצאה של עיוות פנימי. החטא הוא הביטוי החיצוני, במעשה או במחשבה, של סטייה בהיבט הפסיכולוגי.
המכנה המשותף לכל חטא הוא חוסר הבגרות של הנשמה, מה שהופך את הנשמה ללא מסוגלת להבין לליבו של מישהו או להתייחס, לתקשר, ולאהוב. במובן הרחב ביותר, החטא הוא חוסר אהבה. אדם לא בוגר לעולם אינו מסוגל לאהוב. כל אחד במצב הזה הוא אנוכי, אגוצנטרי, עיוור, ולא יכול להבין אחרים. חוסר הבגרות פירושו נפרדות. בנפרדות, האדם אינו אוהב ולכן הוא 'בחטא'.
חטא, במונחים פסיכולוגיים, הוא נוירוזה. ההבדל היחיד בין הגישה הרוחנית והפסיכולוגית הוא שהגישה הרוחנית שמה דגש על התוצאה, ואילו הגישה הפסיכולוגית מראה את הגורמים הבסיסיים ואת הזרמים והרכיבים השונים המביאים לנפרדות, לנוירוזה או לחטא.
המקור של שבעת החטאים הקרדינלים והעמדת 7 מידות טובות כנגדם:
הסטואים – קבוצה של פילוסופים מהתקופה ההלניסטית- היו הראשונים שהעלו את הרעיון של Apatheia – אפתיה או חופש ושיחרור מרגשות שליליים.
הכנסייה קיבצה רשימה של חמישה חטאים במאה השנייה במסמך בשם
the Didache. שהיתה המסה של שנים עשר השליחים ועסקה באתיקה נוצרית. בסוף המאה הרביעית תיקן קאסיאן Cassian את הרשימה שכללה שבעה חטאים. בסופו של דבר, שבעת החטאים שאנו מכירים כיום הוגדרו במאה השישית על ידי האפיפיור גרגוריוס הגדול, כמערכת של ערכים שליליים ולכן הם חטאים:
גאווה, חמדנות, תאווה, זעם, גרגרנות, קנאה ועצלות.
אין ספק שהמדריך נסמך על רשימת החטאים כפי שהם מופיעים בנצרות.
להשוואה, בספר משלי כתובים גם שבע תועבות, כאשר הראשונה בלבד זהה (עינים רמות זה מינוח אחר לגאווה)
פרק ו': "וְשֶׁבַע, תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ: 1. עֵינַיִם רָמוֹת 2.לְשׁוֹן שָׁקֶר 3. וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם-נָקִי 4. לֵב--חֹרֵשׁ, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן 5. רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת, לָרוּץ לָרָעָה 6. יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר 7. וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, בֵּין אַחִים."
בסוף המאה הרביעית כתב Aurelius Clemens Prudentius – מושל נוצרי – פואמה אלגורית בשם Psychomachia . פירוש השם: קונפליקטים בתוך הנפש או בין הנפש לגוף. הוא הגדיר שבע מעלות או שבע מידות טובות ואיך הם מרפאים כל אחד משבעת החטאים:
1. חסד- מרפא קנאה באמצעות החלפת הרצון שיהיה לך מה שיש לאחר ברצון לעזור לאחר.
2. מתינות- מרפאת גרגרנות באמצעות הטמעת הרצון להיות בריא כדי שאפשר יהיה לשרת/לתת לאחרים.
3. צדקה או אהבה מרפאים חמדנות באמצעות הרצון לעזור ולתת לאחר, במקום לאגור עבור עצמי.
4. מתינות ושליטה עצמית מרפאות תאווה באמצעות שליטה בתשוקה ומינוף האנרגיה לטובת האחר.
5. ענווה- מרפאת גאווה באמצעות הסרת האגו והרברבנות ובכך לאפשר את הגישה של להיות בשירות האחר.
6. שקדנות, חריצות והתלהבות- מרפאות עצלות על ידי הצבת האינטרס הטוב ביותר של האחר מעל חיים של נינוחות ורגיעה.
7. סבלנות- מרפאת כעס באמצעות לקיחת זמן להבין את הצרכים והרצונות של האחר לפני שנעשה או נדבר
ולסיום: בהיותי רחוקה הנצרות, הסקרנות לחקור את הנושא שמזוהה כל כך עם הנצרות הביאה אותי להחלטה שאני מתמסרת ל"צלילה חופשית", ללא תיחום או התמקדות. התברר לי שהנושא מרתק ומעסיק יוצרים בתחומים שונים: פרוזה, שירה, מוסיקה, ריקוד , מסות- וכולם השתמשו בשם הנוצרי : Seven Deadly Sins - שבעה חטאים קטלנים.
עד כמה שהיצירות מקיפות ועמוקות בהבעתן, אחת עולה על כולן:
הקומדיה האלוהית שכתב דנטה אליגיירי בתחילת המאה ה14, ובאיטלקית:
Dante Alighieri -La Divina Commedia
זוהי הפואמה השירית הגדולה ביותר בספרות האיטלקית וחלק מהספרות הקנונית ביותר בספרות העולמית. האלגוריה מייצגת את המסע של הנשמה לאלוהים. בפואמה כתובים כל החטאים הן בחלקה הראשון- בגיהנום- כשכל חטא מקבל מעגל משלו; והן בחלקה השני- בכור המצרף- כשכל חטא מקבל טרסה משלו.